סע"ש 70406-11-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לפיצוי בגין עישון במקום העבודה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרשים תמורת הודעה מוקדמת. התובעת, שעבדה כשומרת מחיר בחברת השיווק הנתבעת, טענה כי במהלך עבודתה נחשפה לעישון מאסיבי, שגרם לה לפגיעה בבריאותה. לטענתה, הנאשם לא נקט כל פעולה למניעת עישון, בניגוד לחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים וחשיפה לעישון. עוד טענה התובעת כי פוטרה שלא כדין, שכן הפיטורים נבעו משיקולים זרים ופסולים, קרי תלונותיה על עישון ופגיעה בפרטיות. בנוסף, טענה התובעת כי הנתבע התחייב לתת לה תקופת הודעה מוקדמת מוגברת של 60 יום אך לא מילאה חובה זו, ולכן עתרה להפרש בגובה שכר חודש אחד. בית הדין קבע כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה החקוקות והחוזיות למניעת עישון במקום העבודה, שכן לא נקטה אמצעים סבירים לשם כך, והבעלים עצמו חשף את התובע לעישון. עם זאת, התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק רפואי כלשהו כתוצאה מכך. באשר לתביעתה לפיטורים שלא כדין, קבע בית הדין כי הפיטורים התבססו על סיבות לגיטימיות הקשורות למגפת הקורונה וסירובה של התובעת לבצע משימות נוספות או להסכים להפחתה בשכרה ובתפקידה. עוד קבע בית הדין כי לא נפל פגם בהליך הפיטורים. לפיכך, נדחתה התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן, בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבע התחייב לתת לה תקופת הודעה מוקדמת של 60 יום. לפיכך, נדחתה גם התביעה להבדלים תמורת הודעה מוקדמת. גם טענות הנתבע לקיזוז לא צלחו, שכן הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמוך בהן. משכך, קיבל בית המשפט את התביעה באופן חלקי, והורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 35,000 ₪, וכן 3,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-500 ₪ הוצאות משפט. לנאשם ניתנו 30 יום לבצע את התשלום, ולאחר מכן יוטלו עליו חיובים נוספים.