ע"א 102/80

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון, בעניינו של נכס שנוי במחלוקת בין יורשיו של קלמן גינזבורג, שנפטר בשנת 1977, לבין מגן דוד אדום (מד"א), נסוב סביב פרשנות צוואתו של גינזבורג. הצוואה, שהייתה מפורטת ביותר וחילקה את עזבונו לשני חלקים, לא קבעה במפורש יורש לנכסי הדלא ניידי שלו. המחלוקת היא על הבעלות על המחצית השנייה של בית שרכש גינזבורג לפני מותו, שלא הוזכרה בצוואה. על פי דעת הרוב של השופט שילה והשופט ברק, יש לפרש את הצוואה בהתאם לכוונת המצווה, כפי שמשתמע מהצוואה והנסיבות. במקרה זה, ניכר כי גינזבורג לא התכוון להוריש את הנכס שבמחלוקת למד"א, ולכן היורשים זכאים לו. השופט שילה הדגיש את הבעייתיות של מבנה הצוואה, שחילק את העיזבון אך לא הביא בחשבון רכישות עתידיות. השופט לוין, בדעת מיעוט, סבר כי בכוונתו של גינזבורג להוריש את כל נכסי הדלא ניידי שלו למטרה אחת, ולכן הנכס צריך לעבור למד"א. עם זאת, דעת הרוב קבעה כי הדין לטובת המערערים (היורשים), והערעור התקבל. בעקבות זאת חויב מד"א לשלם למערערים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.