תלה"מ 51339-12-17

תקציר

בהסכם הגירושין של בני הזוג היהודים נקבע כי על האב לדאוג לצרכיהם הבסיסיים של ילדיו עד הגיעם לגיל שש, ואילו שני ההורים יהיו אחראים לצרכים כלכליים נוספים מעבר לצורך, בהתאם להכנסתם וליכולותיהם. שכרה של האם נאמד בכ-4,500 שקל נטו לחודש, בעוד שכרו של האב עומד על 15,243 שקל נטו לחודש, מה שמקנה לו יכולת כלכלית גבוהה בהרבה. לאב יש גם עבודה יציבה כשוטר, כולל תנאים סוציאליים ופנסיוניים, בעוד האם חסרה יציבות תעסוקתית, מה שמגדיל עוד יותר את הפער הכלכלי ביניהם. בית המשפט קובע כי צרכיו הבסיסיים של כל קטין הם 1,700 ₪ לחודש, ובסך הכל 5,100 ₪ לשלושת הקטינים, ועל האב לתרום 4,080 ₪ לצרכים אלה, בהתחשב בכך שהוא נושא באחריות הכלכלית העיקרית. בנוסף, על האב לכסות את ההפרש בהוצאות השכירות, המוערך בכ-500 ₪ לחודש לקטין. מדובר בדמי מזונות חודשיים בסך 5,580 שקלים, או 1,860 שקלים לקטין, אותם ישלם האב עד הגיעם לגיל 18 או סיום התיכון. הוצאות החינוך, הרפואה והאחרות של הקטינים יתחלקו שווה בשווה בין שני ההורים. ההחלטה מפרטת גם את לוח התשלומים ואת ההשלכות על עיכוב בתשלומים. עוד נקבע בפסק הדין כי קצבת הילדים של הביטוח הלאומי תשולם לאם, והאב יוכל לנכות את כל תשלומי המזונות הקודמים מתשלומי המזונות החדשים.