ת"א 64769-06-18

תקציר

השופט דוחה את תביעת התובע נגד הנתבע, וקובע כי התביעה התיישנה בשל התיישנות. התובעת הגישה את התביעה בשנת 2018, הרבה מעבר למגבלת שבע השנים לתביעות נזיקין, ולא הצליחה להוכיח כי העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מסיבות שאינן תלויות בה. עוד קובע השופט כי גם אם התביעה לא התיישנה, התובע לא הצליח להוכיח אחריות נזיקית מצד הנתבע. הקמת הבניין, שהתרחשה בשנות ה-90, עמדה בסטנדרטים של אותה תקופה; לפיכך, לא ניתן למצוא את הנתבע רשלן. זאת ועוד, חובת הזהירות הקונקרטית שחבה הנתבעת לתובע נקטעה כאשר התובעת רכשה את הבניין עשור לאחר בנייתו ובדקה. לבסוף, השופט קובע כי תביעת הנזק של התובע אינה סבירה, שכן חוות הדעת של מומחה בית המשפט והמומחה מטעם הנתבע סותרות את הוצאותיו הנטענות של התובע. התובעת גם לא הביאה ראיות לכך שההוצאות היו סבירות, ופעלה בחופזה בביצוע העבודות ללא פיקוח צמוד, דבר שיכול היה להוזיל את העלות. נוכח ממצאים אלה, מורה השופט לתובע לפצות את הנתבע בגין הוצאותיו, לרבות שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין, בסך 60,000 ₪, בתוספת ריבית.