ע"א 9153/04

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר מצא כי לא נכרתו הסכם מחייב או הבטחה שלטונית בין המערערת, מרכז ללימודי תרבות וחברה, לבין מדינת ישראל, המשיבה. המערערת קיבלה מהמשיב כספי תמיכה אשר פחתו עקב שינויים בירוקרטיים, מה שהביא את המערערת לעתור לבג"ץ. לאחר הגשת העתירות החליט המשיב להפסיק לממן את המערערת בשל ליקויים חשבונאיים. לאחר חקירות, הציע המשיב לחדש את התמיכה בכפוף לתנאים מסוימים, לרבות תיקון בעיות חשבונאיות ומינוי מבקר פנימי, הצעה שהמערערת דחתה. עיקר המחלוקת נסובה סביב מימון גירעונותיה של המערערת. לטענת המערערת, ביוני 1998 הושג הסכם מחייב, שהמשיב מכחיש בטענה כי הסדר כלשהו כפוף לאישור משפטי שלא ניתן מעולם. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, ולא מצא הסכם מחייב או הבטחה שלטונית, מה שהוביל לערעור הנוכחי. הערעור נדחה מאחר שבית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי. בנוסף, אישור רשויות החוק היה תנאי מוקדם לחוזה מחייב, שלא התקבל. המשיבה גם לא נתנה הבטחה שלטונית מחייבת, שכן כוונתה נתונה למתן תוקף משפטי, דבר שלא התקיים. יתר על כן, המשיב פעל בתום לב, והמערערת לא הסתמכה באופן סביר על הבטחה כלשהי, ומשכך טענות השתק נכשלות. השופט לוי מציע לדחות את הערעור ולקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהוצאות, אליהן הצטרפו השופטת פרוקצ'יה והשופטת חיות, וציין כי יש להשאיר את ההבחנה בין חוזה להבטחה שלטונית למקרה עתידי.