ע"א 2610/02

תקציר

הערעור הוא על החלטה שקיבלה את ערעור המשיב והורתה למערער לשלם פיצוי בגין פגם אורולוגי משנת 1995. המערערת טענה כי התשלומים צריכים להתחיל רק מהמועד בו הגיש המשיב בקשה להכרה בפגם הנוסף, לפי תקנה 9. המשיב סבל מנפילה בעת שירותו בחיל האוויר ולאחר טיפולים הכיר המערער בנכותו של המשיב עקב ליקוי בגב התחתון בשנת 1993. בקשותיו ופניותיו הבאות של המשיב להכרה במום אורולוגי נוסף נדחו או נדחו על ידי הוועדה הרפואית עד שנת 2000, עת הוכר הפגם ונקשר לפגם הראשון. הנושא המרכזי הוא מתי יתחילו התשלומים הנוספים. בית המשפט קבע, כי אמנם תקנה 9 נפרדת מתביעה לפי סעיף 18 לחוק הנכות, אך בנסיבות מסוימות על הוועדה הרפואית לדון בתלונות כטעונות דיון לפי תקנה 9. אם הוועדה שקלה ודחתה את התלונות או אם ההחלטה הייתה חד משמעית, התשלומים מתחילים מרגע שהנכה מעלה שוב את הנושא. עם זאת, אם הוועדה התעלמה מהתלונות, מועד העלאתן נחשב למועד תחילת התשלומים. במקרה דנן, מאחר שהמשיב הגיש בקשה לבחינה מחודשת של הפגם הנוסף ולא ניתנה החלטה, החליט בית המשפט כי מועד תחילת התשלומים הוא מועד בקשתו. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו והתשלומים הנוספים יחלו מנובמבר 1996, מועד בקשת המשיב לעיון חוזר.