בש"פ 2322/13

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשה לצו איסור פרסום ולדיונים סגורים בעניינו של גבר חרדי המואשם במעשה מגונה בקטין. הבקשה אושרה בתחילה אך בוטלה מאוחר יותר, מה שהוביל לערעור שנדון בערכאה גבוהה יותר. המערער טען כי השלילה פוגעת בזכותו לפרטיות ולשמו הטוב, תוך הסתמכות על סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, המאפשר קיום דיונים בדלתיים סגורות במקרים של עבירות מין לשם הגנה על האינטרסים של הנאשם. עם זאת, השופט דחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש את העיקרון החוקתי של פומביות בדיונים, שהוא בעל חשיבות עליונה במערכת המשפט. תוך הכרה בחשיבות ההגנה על זכויות המערער, קבע בית המשפט כי יש להחיל את החריג לדיון פומבי בצמצום. מאחר שלמערער הרשעה קודמת בעבירת מין, קבע השופט כי קיים חשש לשלום הציבור וצורך ממשי לפרסם את פרטי המקרה כדי להזהיר את הציבור. יתר על כן, הפרסום עשוי לעודד קורבנות נוספים להתייצב. לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי טענות המערער אינן מצדיקות סטייה מעקרון השימוע הפומבי, והערעור נדחה, תוך שהוא תומך בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר לבטל את צו איסור הפרסום.