ע"פ 1478/91

תקציר

במקרה הנוגע לפקודת הסמים המסוכנים זוכו תחילה שני משיבים מעבירות החזקה וסחר, שכן בית המשפט מצא ספק במעורבותם. הסמים והכלים הנלווים אליהם התגלו בחדר מלון ששכר אחד המשיבים, שמעון, בו נכחו המשיבים ואדם שלישי, יואב. בתחילה, כל האנשים הכחישו קשר לסמים, אך בהמשך יואב לקח אחריות מלאה והצהיר כי הסמים והכלים שייכים לו בלבד. התביעה ערערה וטענה כי עצם הימצאותם של סמים בחדר, ובמיוחד החבילה ששמעון נראה מחזיק, מקימה חזקה מעבר לכל ספק סביר, כאשר לשמעון שליטה מלאה עליהם. בית המשפט בחן את מהות ההחזקה, הדורשת הן שליטה פיזית והן מודעות נפשית, וקבע כי סמים שנמצאו בקופסת הסיגריות מרלבורו של שמעון סיפקו ראיות משמעותיות נגדו. מעורבותו של דוד הייתה מורכבת יותר; נוכחותו ליד הסמים ותנועותיו הפיזיות המעורפלות במהלך כניסת המשטרה היו תחת בדיקה. בית המשפט קבע כי הוכחת החזקתו או שליטתו של דוד לא הוכחה דיה, ובעיקר הסתמך על היעדר ראיות ברורות מעבר לתנועה מבוהלת במהלך התערבות המשטרה. בסופו של דבר, בית המשפט העליון קיבל את הערעור בעניינו של שמעון בשל הראיות הנסיבתיות החותכות נגדו, לרבות עטיפות הסמים המוסתרות הקשורות אליו, אך אישר את זיכויו של דוד ברוב קולות, תוך הכרה בהיעדר ראיות חותכות להוכחת שליטתו או הסכמתו בידיעה על החזקה. פסק דין זה מדגיש את הצורך להוכיח הן שליטה והן כוונה פלילית מעבר לספק סביר בעבירות הקשורות לסמים.