ע"פ 4600/94
פסק-דין עליון
תקציר
המערערים, חיים חביביו ועופר שמעון, הורשעו בבית המשפט המחוזי ברצח שני גברים, אורן בן דוד וחיים דבול, שנחשדו בגניבת סמים מהם. הראיות נגדם היו נסיבתיות גרידא אך חזקות, כולל עדויות של עדי ראייה, והעובדה שהקורבנות נראו לאחרונה בחיים בחברת חביו, וגילוי גופות הקורבנות בסמוך למקום שבו נתקעה מכוניתו של הביו. בנוסף, מכוניתם של הקורבנות נמצאה סמוך לביתה של חברתו של עופר, כשהמפתחות עדיין בהצתה, והן חיביו והן עופר הודו במעשה בפני מכר משותף. ההגנה טענה כי ההיכרות המשותפת אינה אמינה, וכי הראיות הנסיבתיות אינן מספיקות כדי להרשיע ללא ההודאות. עם זאת, בית המשפט מצא כי די בראיות הנסיבתיות לבדן כדי להרשיע את חביו, וניתן להתחשב גם בהודאות. לגבי עופר, השאלה העיקרית הייתה האם ההנהון שלו בזמן שהביו התוודה בפני עד מהווה הודאה מצדו. בית המשפט קבע שכן, ודי ביתר הראיות כדי להרשיעו. עוד טענה ההגנה כי לא היה די זמן לביצוע העבירה על סמך לוח הזמנים שהציגה התביעה, אך בית המשפט קבע אחרת. לבסוף, טענו המערערים כי לא היה מקום להורות על ריצוי מאסר העולם שנגזר עליהם ברצף. בית המשפט חלק על כך, הדגיש את האופי האכזרי של הפשע, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי.
חקיקה מקושרת
ע"פ 4600/94 חיים בן יעקב חביו נ' מדינת ישראל, עליון (8.1.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.