בש"פ 4430/10

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשחרר את הנאשם, שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות, בהן מעשה סדום, מעשים מגונים, שוד ואיומים, עד לסיום משפטו. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות מספיקות לביסוס עילה לכאורה, אך חלק מהראיות מיטיבות עם הנאשם, והורה על תסקיר שירות המבחן בדבר האפשרות לשחררו למשמורת הוריו. שירות המבחן המליץ על שחרור, ובית המשפט המחוזי קיבל המלצה זו והטיל עליה תנאי מעצר בית מחמירים. המדינה טענה כי שגה בית המשפט המחוזי בהערכת הראיות וכי יש צורך במעצר. עם זאת, לאחר עיון בערעור, מצא בית המשפט כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה מוצדקת, בשים לב לנסיבות הייחודיות של המקרה ולספקות באשר לעוצמת הראיות, במיוחד לאור העובדה שהקורבנות, על פי דבריהם, לא ניסו להימלט או להתנגד לתוקף. בית המשפט הכיר בחומרת האישומים, אך בסופו של דבר החליט כי די בהסדר המעצר החלופי שהציע בית המשפט המחוזי וכי יש לתת עדיפות לזכותו של הנאשם לחירות במקרה זה. משכך, הערעור נדחה, והחלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את הנאשם בתנאי מעצר בית מחמירים התקבלה.