ע"א 4426/98

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב תביעת רשלנות רפואית שהגישו איאד חוסיין והוריו (המערערים) נגד קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל (המשיב). איאד סבל מנזק מוחי ומשיתוק חלקי של ידיו במהלך לידת עכוז בנרתיק. המערערים טענו כי הנזק נגרם כתוצאה ממעשיו הרשלניים של הרופא היולד, אשר משך את רגלי העובר בניגוד לכללים הרפואיים. עוד העידה האם כי הרגישה את הרופא המיילד מושך את העובר. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, מה שהוביל לערעור בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערים וקיבל את טענתם לרשלנות רפואית. פסק הדין התבסס על נטל ההוכחה. בעוד שרגשותיה של היולדת לא היוו הוכחה מספקת לרשלנות, הימנעותו של המשיב ממסירת מסמכים רפואיים חיוניים או הסברים בדבר נסיבות הלידה העבירה את נטל ההוכחה אליהם. משהמשיב לא הציג ראיות משכנעות להפרכת טענת הרשלנות, פסק בית המשפט לטובת המערערים. היעדר תיעוד ועדות של הרופא המיילד, בשילוב עם הראיות הרפואיות, תמכו במסקנה כי הנזק נגרם כתוצאה ממשיכה-מוקדמת של הרגליים. פסק הדין של בית המשפט העליון הטיל על המשיב את האחריות לפציעתו של איאד והורה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לפסיקת סכום הפיצוי. בנוסף, חויב המשיב בהוצאות המשפט של המערערים, בסך של 30,000 ₪. השופטת דורנר, יחד עם השופטים אור וריבלין, הסכימו עם פסק הדין. סיכום מקיף זה מתמצת את מרכיבי המפתח של פסק הדין, ומספק הבנה ברורה של עובדות התיק, שיקוליו המשפטיים והכרעתו הסופית.