בש"פ 2229/15

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטה שהורתה על מעצרו של אדם עד תום ההליכים המשפטיים הנוגעים לאישומים בהסתה לאלימות ולטרור, וכן לתמיכה בארגון טרור. כתב האישום מתבסס על עשרות פוסטים בפייסבוק שיוחסו לאותו אדם, שכללו קריאות לאלימות ולטרור נגד אזרחים וכוחות הביטחון, דברי שבח למבצעי מעשים אלה ותמיכה בארגוני טרור. בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעור המדינה על החלטת בית משפט השלום בירושלים לשחרר את האדם בתנאים מסוימים, לרבות מעצר בית, ואישר את צו המעצר. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בכך שהסכנה הנשקפת מהיחיד, המניע האידיאולוגי העומד מאחורי פרסומיו והקושי לפקח ביעילות על גישתו לאינטרנט. הפרט הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי היא מעוררת שאלות חשובות מעבר לאינטרס האישי שלו, וכי גם גילו הצעיר צריך לתת לו רשות ערעור. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי ההחלטה לדחות חלופת מעצר התבססה על פרטי המקרה של האדם, לרבות תוכן ותדירות פרסומיו, והיעדר חרטה. בית המשפט התייחס גם למקרים אחרים שהדגישו את תפקידה של המוטיבציה האידיאולוגית בהערכת מסוכנות, ואת אתגרי הפיקוח על הגישה לאינטרנט. משכך, קבע בית המשפט כי צו המעצר עומד בעינו, ובקשת רשות הערעור אינה עומדת בקריטריונים של נסיבות חריגות או מעוררת שאלות משמעותיות מעבר לאינטרס של הפרט, כנדרש בערעור "גלגול שלישי". פסק דין זה מחזק אפוא את הרעיון של מעצר קפדני עד תום ההליכים למי שמואשמים בהסתה חמורה ובתמיכה בטרור ברשת, תוך ציון הסכנות והקשיים הפוטנציאליים בפיקוח על חלופות מעצר במקרים אלה.