ת"א 40723-10-19

תקציר

המחלוקת היא על קו הגבול של שני נכסים סמוכים בירושלים. התובעות, אם ובתה, טענו כי הנתבעים, בני זוג שכנים, פלשו לרכושם וביקשו פסק דין הצהרתי שיקבע את הגבול הנכון וצו לתיקונו, בטאבו. הנכסים היו חלק מפרויקט פיתוח גדול יותר של החברה החרדית, והתובעים רכשו את נכסיהם מעמותה, שערי ציון, שקיבלה את הקרקע ממינהל מקרקעי ישראל. בית המשפט מצא כי זכויות התובעים מוגבלות לדירתם כהגדרתה בהסכם הרכישה ואינן משתרעות על השטח שבמחלוקת. הם נמנעו מלהציג את תוכנית הקומה המקורית שצורפה להסכם, ובמקום זאת הציגו מסמכים אחרים כראיה, שבית המשפט מצא כבלתי משכנעים. יתר על כן, התובעים לא הוכיחו כי קו הגבול שלטענתם הוא הקו הקנייני הנכון. למרות שגם הנתבעים לא סיפקו הסבר מלא לשינוי קו הגבול בטאבו, הדבר לא יוחס להם מאחר והתובעים יזמו את התביעה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם ודחה את התביעה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 23,000 ₪.