ת"א 1520/08

תקציר

בית הדין בחן בקפידה את הטענות שהוצגו הן על ידי ההגנה והן על ידי התובע ביחס לבקשה לסילוק על הסף ומצא כי אין לדחות את התביעה לאלתר. התביעה נסובה סביב מתן שני שירותים נפרדים – דואר ושירותים פיננסיים – הניתנים על ידי הנתבעת. הוראות החסינות בחוק הדואר, אותן מפנה התובע בבקשתו, חלות באופן ספציפי על פעילותו של הנתבע כספק שירותי דואר. הוראות אלה מגבילות את אחריותה של הנתבעת לאובדן, גניבה או נזק של דברי דואר ונועדו להיטיב עם כלל צרכני שירותי הדואר. בית המשפט מכיר בכך שפעילותה של הנתבעת במתן שירותי דואר כפופה למגבלות אלה. עם זאת, התביעה מקיפה גם את התנהלות הנתבעת במתן שירותים פיננסיים, קרי פעילות בנק הדואר. בניהול חשבון הבנק של התובעת, הנפקת פנקסי שיקים וטיפול בצ'קים, פעלה הנתבעת כמוסד פיננסי, ופעולות אלה נבדלות משירותי דואר. ההבחנה בין שירותי דואר לבין שירותים פיננסיים הניתנים על ידי הנתבעת נתמכת בתיקון מס' 8 לחוק הדואר משנת 2004. לפיכך, המגבלות על האחריות לשירותי דואר אינן חלות על שירותיה הפיננסיים של הנתבעת. בשלב מקדמי זה, לא ברור האם פעולותיו של הנתבע במשלוח פנקסי צ'קים נופלות תחת שירותי דואר או שירותים פיננסיים, ולפיכך נדרש משפט מלא כדי לקבוע את העובדות ולקבוע את משטר האחריות החל. בית הדין מדגיש כי דחייה על הסף היא אמצעי שבשיקול דעת, ובמקרה זה אין היא ראויה בהתחשב בשאלות המשפטיות המועלות הדורשות בירור לגופן. לפיכך, הבקשה לדחייה על הסף נדחית, והתיק יעבור לדיון קדם משפט. הנתבע חויב לשלם לתובע 1,500 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאה הסופית של התיק.