ע"ח 35346-06-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של סעיף 50ב לפקודת התעבורה, הקובע כי אם חלפו שישה חודשים ללא פסק דין לאחר פסילתו של בעל רישיון לפי סעיפים 46 או 47, אזי הפסילה בטלה אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. השאלה היא האם יכול בית משפט קמא להפעיל את סמכותו להורות על תקופת פסילה העולה על שישה חודשים בבואו להכריע בבקשה לביטול רישיון עד תום ההליכים, או שמא ניתן להפעיל סמכות זו רק עם בקשת המדינה. בית המשפט העליון פסק לטובת האחרון, והדגיש כי על בית המשפט קמא לקבוע תקופת פסילה ספציפית בבואו להחליט על שלילת רישיון עד תום ההליכים. על פי פסק הדין, בהיעדר תקופה מוגדרת, תקופת הפסילה קבועה בחוק על שישה חודשים, והארכה יכולה להינתן רק על פי בקשת המדינה. פסק דין זה מבטיח כי תקופת הפסילה לא תהיה בלתי מוגבלת וכי כל השיקולים ייבחנו מחדש אם תתבקש הארכה. מאחר שבית משפט קמא במקרה זה לא נקב בתקופת פסילה, ולא הוגשה בקשה להארכה, קבע בית המשפט העליון כי יש להחזיר את רישיונו של המערער, שכן התקופה בת ששת החודשים כבר חלפה.