תנ"ג 43733-04-24

תקציר

השופט קבע כי בקשת המבקש לגילוי מסמכים בתביעה נגזרת מוצעת מטעם חברה נגד מנהליה נדחתה. המבקש לא הציג תשתית ראייתית עיקרית הנדרשת לבקשה, והסכם הפשרה בין החברה לרגולטור, שהיה הראיה העיקרית שהוצגה, לא היווה עילה מספקת כשלעצמה. השופט הדגיש את ההשלכות השליליות האפשריות של אישור קל של בקשות כאלה, לרבות צמצום מספר ההסדרים, עידוד תביעות סרק ויצירת חסינות לדירקטורים. הם קבעו כי הסדר לבדו אינו יכול להצדיק עתירות לחשיפת מסמכים וכי חייבות להיות ראיות נוספות למעשים פסולים. במקרה דנן, נעדרו בראיות המבקש עובדות נוספות הקושרות את הדירקטורים לכשלי פיקוח מכוונים או רשלניים. בנוסף, הסכם הפשרה לא הודה במעשים פסולים, והרגולטור לא התכוון לרדוף אחרי הדירקטורים. השופט גם פקפק בתום לבו של המבקש, וציין כי המניות נרכשו זמן קצר לפני הגשת הבקשה, מה שמעלה חשש לגבי מניעיו של המבקש. בסיכומו של דבר, הבקשה נעדרה כל יסוד, והמבקש חויב בהוצאות המשיב.