ה"פ 54001-02-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעה בדבר מינוי רואה חשבון לבחינת זכויותיהם וחובותיהם של שלושה צדדים המעורבים בהסכם פירוק שיתוף. המבקש, מר אייל אלאלוף, הקים חברה למוצרי ניקיון וטיפוח אישי, אליה הצטרפו בהמשך המשיבים מר שי שחם ומר יחזקאל איתן. בשל ההפסדים המצטברים, הסכימו הצדדים על עזיבתו של שי, תוך פירוט התנאים בהסכם מיום 7.1.2007. עם זאת, לאחר מכן התעוררו מחלוקות בנוגע לפרשנות ההסכם והתחייבויות הצדדים. אייל טען כי המשיבים "נעלמו" תוך התחמקות מנושים, והותירו אותו לשאת לחובות החברה לבדו. בתוך כך, יחזקאל ושי טענו להתנהלות כוזבת מצידו של אייל, לרבות העברות בלתי מורשות והוצאות אישיות מחשבונות החברה. המשיבים העלו מספר טענות מקדמיות, לרבות התיישנותה הנטענת של התביעה ושיהוי בהגשתה. השופטת ניתחה בדקדקנות את תקופת ההתיישנות, וקבעה כי מועד לידתה של עילת התביעה היה 7.1.2007 (מועד חתימת ההסכם), ולא 31.12.2006, כפי שטענו המשיבים. מאחר שהתביעה הנוכחית הוגשה בתוך שבע שנים, היא לא התיישנה. השופטת דחתה גם את טענת השיהוי החריג, וקבעה כי ההליכים המשפטיים הקודמים בין הצדדים והיעדר ויתור מוחלט על זכויות הכבידו עליה. באשר לבקשה להגשת התביעה כהצהרת פתיחה, הגיעה השופטת למסקנה כי המחלוקת העובדתית המורכבת והסבירות להזדקק לצדדים נוספים הופכים הליך זה לבלתי ראוי. במקום זאת, הדיון יועבר לפסי הליך רגילים. עוד קבעה השופטת כי התביעה נגד שי לא תידחה על יסוד סעיפי ההסכם, שכן פרשנותם מחייבת בחינה נוספת. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה ביחס לטענות ההתיישנות והשיהוי, אך התקבלה בשל אי התאמתה כהליך תמריץ פתיחה. השופט הורה להעביר את הדיון להליך רגיל והורה למבקש לשלם את שכר הטרחה הנדרש. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים ביום 6.6.2017.