ת"א 14157-05-23

תקציר

השופט החליט לקבל את בקשת הנתבע לדחות את תביעת התובע על הסף, ועל כן התביעה נדחית. החלטה זו מבוססת על כך שהתובע לא תיקן את תביעתו הראשונית למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן. התביעה המקורית הוגשה במרץ 2020, ובפברואר 2021 הוגש נוסח מתוקן, המפחית את סכום התביעה לאחר שהתובע קיבל תגמולי ביטוח בגין הנזק המתואר. בתביעה המתוקנת ציין התובע כי ניתן לתבוע נזקים נוספים בתביעה עתידית. הנתבעת התנגדה לכך, ובית המשפט חייב את התובעת להגיש תביעה מתוקנת נוספת, וכך עשו באפריל 2021. בספטמבר 2021 מכר התובע את הבית המדובר והצהיר כי ייתכן שיהיה צורך בתביעה נוספת בגין נזקים שאירעו לאחר הגשת התביעה הראשונה. הנתבע טען כי התובע היה צריך לבקש סעד פיצול בתביעה הראשונה וכי התביעה הנוכחית מהווה פיצול רטרואקטיבי של הסעד המבוקש, דבר שאינו קביל. התובע טען כי הם לא תיקנו את התביעה משום שהחלטות קודמות של בית המשפט הורו על פעולות שונות וכי הנתבע התנגד בתוקף כאשר הועלתה האפשרות של בית המשפט לפסוק בפיצויים שלאחר התביעה. עם זאת, השופט קבע כי היה על התובעים לעתור לתיקון תביעתם לאחר מכירת הבית, שכן אז מומש הנזק במלואו. הם הדגישו כי התיק נמצא עדיין בשלב מוקדם וכי תיקון כזה, תוך הארכת ההליכים, היה מוצדק. כמו כן, השופטת ציינה כי התובעת יכלה להגיש תביעה לצו מניעה ולבקש סעד כספי מפוצל, אך הם בחרו שלא לעשות כן. בנוסף, השופטת שקלה ודחתה את טענת התובע כי הסכמת הנתבע למתווה המוצע לסיום ההתדיינות המשפטית מצדיקה את עמדתם. הסכמת הנתבע למתווה לא חלה על בקשת התובע לכלול תקופות נוספות בפסק הדין, והשופטת הסכימה עם הנתבע כי הדבר יפגע בזכויותיהם הפרוצדורליות והמהותיות. לבסוף, השופט לא הכריע בטענת הנתבע כי השתק חל על נטל הפחתת הנזק, שכן מסקנתם הקודמת הפכה אותו למיותר. התובע חויב בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪, ולשני הצדדים זכות לערער על פסק הדין.