ע"א 2828/03

תקציר

הערעור הוא על החלטת בית משפט השלום שלא ליתן למערערת רשות להתגונן מתביעה שהגיש נגדה המשיב בהליך של פסק דין מקוצר. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם תוספת לארנונה, שהטיל המשיב לפי סעיף 11(א) לחוק ההסדרים (נוסח משולב), התשכ"ח-1968, משנה את בסיס המס לצורך עדכון שיעורי הארנונה בשנה העוקבת. המערערת טוענת כי אין להתחשב בכך, ואילו המשיב טוען כי יש להתחשב בכך. רשם בית משפט השלום קיבל את עמדת המשיב ודחה את בקשת המערער לחופשה להתגונן. מכאן ערעור זה. לאחר עיון בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון שקדם לערעור, ברור כי השאלה המשפטית העומדת בלב התביעה בפני הערכאה הראשונה נותרה שנויה במחלוקת. הנשיאה מסכימה עם עמדתה המשפטית של המערערת ומוצאת כי שגה הרשם כשדחה את בקשת רשות ההגנה. עם זאת, מאחר שהצדדים מיקדו את טיעוניהם בשאלה המשפטית האמורה, ולאור הודאת המערער, מתייחס הנשיא גם לשאלה זו ומגיע למסקנה כי עמדת המערער נכונה. הגדרת "סכום שהגיע כדין" בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות בשנת 1998) אינה כוללת תוספת לארנונה המוטלת לפי סעיף 11(א) לחוק ההסדרים. לפיכך, התנהלותו של המשיב הייתה בלתי חוקית. השופט רונן מסכים עם הניתוח המשפטי אך חולק על המסקנה וסבור כי אין לדחות את התביעה ללא הסכמה מפורשת של הצדדים. השופט שנלר מדגיש כי ייתכנו מקרים בהם ראוי שערכאת ערעור תורה על דחיית התביעה, אך במקרה הנוכחי, בשל נתונים כספיים חסרים, יש להחזיר את התביעה לבית משפט השלום להמשך הליכים.