ע"א 6557/95

תקציר

המקרה סובב סביב זוג נשוי שנפרד בשנת 1988 לאחר שנישאו בשנת 1970. המערער, לאחר ששירת 25 שנה בצה"ל ופרש לגמלאות בשנת 1990, קיבל פיצויי פרישה, וחלק מהפנסיה שלו הוון. בשנת 1995 תבע המשיב מזונות וחלק מכספי הפנסיה והפנסיה של המערערת. בית המשפט פסק מכוח חזקת השיתוף, אשר השתרעה מעבר לפרידתם עקב אינטראקציות מתמשכות והסתבכויות כלכליות, וזיכה את המשיב במחצית הזכויות שנצברו מאז נישואיהם, למעט חמש שנות שירותו הראשונות של המערער בצה"ל. בית המשפט העליון אישר, כי ממועד הגשת הבקשה בשנת 1995 בוטלה כוונת השיתוף, והחיל את יחס השיתוף על 20 מתוך 25 שנות השירות. טענת המערערת כי הסכום החד פעמי הוצא לצרכי המשפחה התקבלה, תוך שלילת תביעת המשיב לסכום זה. כמו כן, נקבע כי המשיבה זכאית לקבל את הסכום הגבוה יותר בין דמי המזונות שלה לבין חלקה בפנסיה. בנוסף, המערערת יכלה לנכות תשלומי משכנתא ששולמו לאחר הגשת התביעה מתשלומים המגיעים למשיב. ההחלטה חסכה הליכים משפטיים נפרדים אפשריים בנוגע לתשלומי המשכנתא, והמשיב חויב לשאת בעלות הערעור.