תא"ק 1832/07

תקציר

בעל בניין ברחוב ויצמן 63 בנהריה השכיר חנות בקומת הקרקע לפרטנר תקשורת בע"מ למשך חמש שנים. חוזה השכירות איפשר לפרטנר לסבלט את הנכס וקבע כי פרטנר תישאר חייבת לבעלים. פרטנר העבירה את הנכס לנתבעים בשנת 2004 לתקופה התואמת את יתרת זמן השכירות, כאשר דמי השכירות של הנתבעים נקבעו בשיעור נמוך מזה של פרטנר. בחכירת המשנה צוין כי פרטנר תבטיח את התחייבויות הנתבעים. הבעלים ידע שהנתבעים מתכוונים לנהל מסעדה ואף סייע בפניות לוועדת התכנון המקומית, אך בהמשך שלח התראות לפרטנר על המסעדה. טענת הבעלים כי הנתבעים מפעילים מסעדה תוך הפרת חוזה שכירות המשנה שלהם נדחתה מאחר שהבעלים היה מודע למסעדה והסכים לה. בית המשפט קבע כי הנתבעים היו שוכרי משנה של פרטנר, ולא דיירים ישירים של הבעלים. הבעלים הסכים להשכיר את הנכס לנתבעים לאחר סיום חוזה השכירות של פרטנר, אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה סופית. בית המשפט קבע כי מההסכם הראשוני השתמע כי הנתבעים ישלמו דמי שכירות ביניים במהלך המשא ומתן. הנתבעים נדרשו לשלם את דמי השכירות הזמניים המוסכמים בתוספת סכומים שטרם נפרעו ולפנות את הנכס עד ליום 31.12.2009, או תוך 45 יום אם לא עמדו בתשלומים. השופט גם הורה לנתבעים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הבעלים. פסק דין זה ניתן משום שהנכס היה מושכר מסחרי, ולבעלים ניתנה רשות לפצל הקלות.