בג"צ 35/48

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בדבר סירובם של המשיבים, ובהם שר המסחר והתעשייה, להעניק למבקשים רישיון ליבוא חומרי גלם לייצור שמנים. המבקשים, בעלי מפעל שמן, לא קיבלו רישיונות יבוא מספר פעמים למרות מאמציהם ומשא ומתן עם הרשויות הרלוונטיות. פרקליט המדינה טען כי למפקח שיקול דעת רחב ואין חובה סטטוטורית להמליץ על המבקשים, וכי אל לו לבית המשפט להתערב במקרה זה. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, והדגיש כי על רשויות המדינה מוטלת חובה כללית שלא לשלול מאזרחים שירותים שהם זכאים להם, אלא אם הדבר מוצדק. נמצא כי החלטת המפקח התבססה על שיקולים זרים, לרבות מחלוקת בין המבקשים לבין צד שלישי, אשר השפיעה על שיקול דעתו באופן פסול. בית המשפט קבע כי על המפקח לשקול מחדש את הבקשה ללא משוא פנים, תוך התחשבות לגופו של עניין בלבד. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו על רשויות המדינה להפעיל את סמכויותיהן בהגינות ולהימנע מאפליה. הצו נגד שר המסחר והתעשייה בוטל בשל חוסר מעורבותו בנושא.