מ"ת 4688/09

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת לשחרר משיב העומד בפני אישומים פליליים מרובים, לרבות סחיטה והטרדה, לצורת מעצר חלופית כגון מעצר בית. הבקשה הוגשה על ידי התביעה, בטענה כי המשיב הפר צווי בית משפט הנוגעים לחלופת המעצר. בית המשפט מצא בעבר כי קיימת תשתית ראייתית למעצרו של המשיב, בשל אופייה האובססיבי והמאיים של התנהגותו כלפי בת זוגו, אותה סירב להשלים עם הפרידה ממנו. התביעה ערערה על צו מעצר בית, ובעוד שבית המשפט העליון הסכים כי ייתכן שהפיקוח לא ימנע מהמשיב לפגוע בבת זוגו, הם התירו את השחרור בתנאי שהמשיב יישאר תחת פיקוח צמוד וביטחונות מוגדלים. למרות זאת, בן הזוג המשיך לחשוש מהמשיבה ועבר להתגורר בתל אביב, בניסיון להסתיר את כתובתה החדשה. למשטרה הגיעו מספר תלונות על התנכלויות, שבוצעו לכאורה על ידי המשיב או מקורביו, אשר גרמו לתביעה לבקש עיון חוזר בצו השחרור. המבקש טען כי ההטרדות החוזרות ונשנות, לרבות השגת מספר הטלפון וכתובתה החדשים של המתלוננת, היוו הפרה בוטה של תנאי השחרור והצדיקו את מעצרו של המשיב עד תום המשפט. ההגנה טענה מנגד כי הראיות אינן משמעותיות דיין כדי להוכיח את אשמתו של מרשו וכי טענות המתלוננת אינן סבירות. עוד טענו כי החלטתו הקודמת של השופט שפירא מנעה מהתביעה להגיש בקשה חדשה ללא ראיות נוספות. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וקבע כי ראיות חדשות, יחד עם מכלול הנסיבות, מצדיקות בחינה מחודשת. בית המשפט הגיע למסקנה כי קרוב לוודאי שהמשיב הוא שהטריד את המתלונן, תוך הפרת תנאי שחרורו, ואף שהשיחות עצמן לא היוו סיכון מיידי, הן מצדיקות את שלילת היתר היציאה שלו לעבודה והחזרתו למעצר בית מלא. בית המשפט הדגיש כי הפרת תנאי השחרור גוררת בדרך כלל מעצר, אך במקרה זה ביטל את היתר העבודה תוך שמירה על צו מעצר הבית. ההחלטה גם פירטה את התנאים למעצרו מחדש של המשיב אם יתרחשו הפרות נוספות. פסק הדין נועד לאזן בין זכויותיו של המשיב לבין אלה של המתלונן והחברה, תוך מתן עדיפות לביטחונו של האחרון.