ת"א 10436/07

תקציר

התגלעה מחלוקת בין יבואן, התובעת, לבין רשויות המכס, הנתבעת, בנוגע לסיווג משקה מיובא בשם ריגה בלאק בלסם. סיווג המשקה קובע את שיעור מס הקנייה שעל התובע לשלם, כאשר התובע מבקש סיווג לפי פריט 9021 ששיעור המס בו הוא 20%, והנתבע טוען לפריט 9909 ששיעור המס בו הוא 75%. התובעת החלה לייבא את המשקה בשנת 1998, ובשנת 2004, לאחר בדיקת הטובין, הוציאה הנתבעת לתובעת הודעת גירעון בדבר סיווג המשקה. הצדדים חתמו על הסדר תשלום, אך בשנת 2006 שינתה הנתבעת את סיווג המשקה, וכתוצאה מכך נקבעה הודעת גירעון שנייה ושיעור מס גבוה יותר. התובע שילם את המסים במחאה והגיש תביעה. בית המשפט בחן את טיבו של המשקה, מצא כי מדובר במשקה אלכוהולי מר מאוד בעל סגולות רפואיות, וקבע כי הוא לא נמכר בברים או במסעדות אלא במעדניות ובמוסדות מסחריים. בהתבסס על ממצאים אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לסווג את המשקה תחת פריט 9021, הכולל משקאות שוודים ביטרים או משקאות דומים שהם תוספי מזון המבוססים על תמציות צמחים. סיווג זה תקף עד לשינוי הפריט בשנת 2010. עם זאת, בית המשפט קבע כי תביעת התובעת להחזר כספי בגין שלושה רישומי יבוא ספציפיים התיישנה, שכן היא הוגשה מחוץ למגבלה הסטטוטורית של שלושה חודשים. התובע זכאי להחזר המסים ששולמו ביתר הרשומות, בצירוף ריבית והוצאות משפט.