בג"צ 3346/09

תקציר

בעתירה נטען כי נפל פגם מהותי בתהליך הענקת פרס ישראל על מפעל חיים למכון לדמוקרטיה, המשפיע על תוקפה של ההחלטה. לטענתם, קיים ניגוד עניינים באופן קבלת החלטת ועדת הפרס, ולכן ביקשו לבטל את הפרס. המדינה טענה, לעומת זאת, כי יחסיהם של חברי ועדת הפרס עם המכון אינם כה מהותיים ועוצומים עד כדי חשש לניגוד עניינים, וכי יש לבחון את הסוגיה על פי המטריה הספציפית הנדונה - הענקת פרס ישראל, המעניקה לצדדים המחליטים על הפרסים שיקול דעת רחב. עוד טענה המדינה כי גם אם מצא בית המשפט פגם בהליך קבלת ההחלטות של הוועדה, יש להחיל במקרה זה את עקרון הבטלות היחסית, נוכח השיהוי בהגשת העתירה והנזק הרב שייגרם למכון לדמוקרטיה ולמכון פרס ישראל אם תבוטל ההחלטה להעניק את הפרס. המכון לדמוקרטיה הצטרף לטיעוני המדינה. בית המשפט קבע כי היקף הביקורת השיפוטית על הליך ועדת הפרס דומה לזה המופעל ביחס לכל גוף ציבורי. טענות בדבר משוא פנים או ניגוד עניינים באופן קבלת החלטותיה של הוועדה מחייבות בחינה שיפוטית על פי אמות המידה המקובלות ביחס לגופים ציבוריים. עקרון האיסור על ניגוד עניינים הוא עיקרון מעוגן במשפט הציבורי הישראלי, והוא חולש על כל תחומי הפעילות של המנהל הציבורי. עם זאת, יש לשלב את יישומה במערכת המינהלית מבלי לפגוע בבסיסה ובמטרותיה. עצם מהותו של הליך הענקת פרס ישראל מניחה את האפשרות להיכרות מקצועית ולשיתוף פעולה בין השופטים לבין המועמדים, ועל כן היישום הגמיש של עקרון ניגוד העניינים במערכת זו אינו צריך להביא לפסילת בחינת זכאותם של המועמדים על ידי הוועדה רק בשל היווצרות מצב כזה. יש למתוח את גבולות המותר והאסור כאשר הקשר בין חבר הוועדה לבין המועמד לפרס חוצה את גבול הקשר המקצועי-אישי המקובל. נסיבות המקרה לא הצביעו על ניגוד עניינים מצד מי מחברי ועדת הפרס שיש בו כדי לפגוע בהחלטתה להעניק את הפרס למכון לדמוקרטיה. אף שעו"ד לנגנטל, יועץ שר החינוך לפרס ישראל, היה צריך להימנע מכל מעורבות בתהליך, מעורבותו השולית והרחוקה מאוד לא הצדיקה את פסילת החלטת הוועדה. לפיכך, העתירה נדחתה.