ת"א 33485-11-12

תקציר

בית המשפט קבע כי תביעתו של אהרונוב נגד בוכובזה, עורך דינם לשעבר, אינה תקפה. ראשית, התביעה הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות; הנזק אירע במארס 2005, אז פורסמה תוכנית לפרויקט גדול בהרבה ממה שאהרונוב צפה, והתביעה בנובמבר 2011 הייתה מאוחרת מדי. גם אם היו שוקלים לגופו של עניין, השופט עדיין היה דוחה אותו. אהרונוב טען כי בוכובזה התרשל מקצועית בניסוח הסכם עם היזם, מעוז דניאל, שלא העניק להם פיצוי נוסף אם היקף הפרויקט גדל - והוא אכן גדל באופן דרמטי. עם זאת, בית המשפט מצא כי בא כוחו של אהרונוב, אבי, ניהל משא ומתן עם מעוז דניאל מאחורי גבו של בוכובזה, והיה מודע היטב לכל האפשרויות, ובכל זאת חתם על הסכם המזכה את אהרונוב בשמונה דירות בלבד. בית המשפט גם לא מצא כל רשלנות מצדו של בוכובזה בכל הנוגע לחבויות המס של אהרונוב או בהארכת המועדים לפרויקט. ככלל, ייצוגו של בוכובזה את אהרונוב בתיק מורכב שהחל בכך שהתגוררו בצריף על קרקע שבמחלוקת והסתיים בכך שקיבלו שמונה דירות במגדל, לא היה רשלני. לפיכך דחתה השופטת את תביעתו של אהרונוב נגד בוכובזה. באשר לתביעתו הנגדית של בוכובזה בגין שכר טרחה שלא שולם, מצא בית המשפט כי הסכם שכר טרחה משנת 1995 עדיין תקף. על פי הסכם זה, אהרונוב חייב לבוכובזה 10% מכל הזכויות שקיבלו מהסכם מעוז דניאל, ו-20% לכל סכום מעל 500,000 דולר. השופט חישב שכר טרחה זה לסכום של 2,180,120 ₪ (לא כולל מע"מ), נכון למועד הגשת התביעה. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית ממועד ההגשה ועד התשלום בפועל, חויב להיות משולם על ידי אהרונוב לבוכובזה. בנוסף, חויב אהרונוב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 200,000 ₪, המשקפים את דחיית תביעתם ואת קבלת התביעה שכנגד.