רע"א 2159/24

תקציר

פסק הדין נסוב סביב דחיית בקשת רשות ערעור בהליך משפטי, כפי שנקבעה על ידי השופטת רות רונן. פסק הדין מבוסס על עקרונות שהותוו בחוק בתי המשפט משנת 1984, ובפרט בסעיף 41(ב), המגביל קבלת ערעורים על החלטות ביניים, אלא אם דחיית הערעור עד לפסק הדין הסופי עלולה להשפיע באופן מהותי על זכויות הצדדים או לגרום לנזק ממשי. בית המשפט הדגיש כלל המעדיף דחיית ערעורים עד לפסק הדין הסופי כדי להציג תמונה מלאה של ההליכים ולצמצם שיבושים מיותרים וערעורים מיותרים במהלך הליכים משפטיים. המקרה שלפנינו עסק במחלוקת על מינוי מומחה מטעם בית המשפט להערכת שוויה של זכות שכירות, שלב ביניים שאינו מסיים את הסכסוך אך הוא קריטי להמשך ההליך. השופטת רונן ציינה כי התערבות ערעורית בהחלטות ביניים פרוצדורליות מסוג זה, במיוחד בתיקי פשיטת רגל או בעת מינוי מומחים, היא נדירה ומוצדקת רק במקרים חריגים – רף שלא עמד בו המבקש. המבקש, לוי, לא הצליח להוכיח מדוע ערעור מיידי חיוני למניעת נזק בלתי הפיך, שכן החלטת בית משפט קמא אינה סופית ואינה בלתי הפיכה. יתר על כן, השיהוי הפוטנציאלי ממעורבות המומחים לא היה מספיק כדי להצדיק התערבות בערעור. גם טענותיו הנוספות של לוי בדבר הערכות שווי שגויות וסוגיות פרוצדורליות נחשבו מוקדמות מדי, שכן ניתן היה להעלותן לאחר הכרעתו הסופית של בית משפט קמא. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה מבלי שהמשיבים נדרשו למתן מענה, ולא חויבו בהוצאות בשל השלב הפרוצדורלי של הערעור.