ע"א 5919/96

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב השאלה האם הפגיעה שנגרמה למשיבה 1 בתאונה בה היה מעורב מנוף המורכב על רכב מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת המשיב 1, אך על החלטה זו ערערו המערערים ובוטלו על ידי בית המשפט המחוזי. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי התאונה אינה נחשבת ל"תאונת דרכים" משום שהרכב לא שימש לצורכי תחבורה בעת האירוע. לאחר מכן הובא המקרה לבית המשפט העליון, אשר בחן אף הוא האם התאונה נופלת בגדר חזקת "ניצול כוחו המכני של הרכב" על פי החוק. בית המשפט העליון קבע כי התאונה אינה עונה להגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" משום שהתרחשה במהלך פעולות פריקה, שאינן נכללות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי". עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי התאונה נופלת בגדר החזקה החותכת של "ניצול כוחו המכני של הרכב". משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר על כנו את החלטת בית משפט השלום, והורה להחזיר את התיק לבית משפט השלום להמשך הליכים לקביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המשיב 2 חויב לשאת בהוצאות המערערים בסך 15,000 ₪.