ע"ע 300337/98

תקציר

פסק הדין מתאר השעיה של עובד מנציבות שירות המדינה. המערער, העובד במזכירות בית המשפט, הושעה מספר פעמים על ידי גורמים שונים. על ההשעיה הראשונה הודיע מנהל בתי המשפט ב-5 בדצמבר 1995 והשנייה ב-20 בדצמבר 1995, שתיהן טענו לטעמים דחופים. ואז, ב-4 בינואר 1996, הודיע לה נציב שירות המדינה על השעיה ממושכת עד לסיום ההליך המשמעתי. המערערת טענה כי הליכי ההשעיה היו פגומים ואף שללו ממנה שלא כדין את הזכות לבצע עיקולים, דבר שגרם לה נזק רב. בית המשפט שמע את העדויות והטענות ומצא כי אכן נפל פגם בהליך השימוע על ידי נציב שירות המדינה, שכן לא ניתנה למערערת הזדמנות להגיב על אירועי עבר שנבחנו אף הם לצורך השעייתה. למרות שבית המשפט המחוזי לא מצא פגם זה משמעותי דיו כדי להפוך את ההחלטה, בית המשפט העליון לא הסכים וביטל את ההשעיה. בית המשפט הורה לנציב לבחון מחדש את ההשעיה ולקיים דיון חדש, בהתחשב באירועי העבר, ולהחליט על מועד חדש לתחילת ההשעיה. רוב השופטים הסכימו עם תוצאה זו וכן פסקו למערער הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין. אחד השופטים חלק על תוצאה זו וסבר כי יש לדחות את הערעור.