ת"א 200/03

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה האם התובעים התקשרו עם הנתבעת מס' 1 בפוליסת ביטוח מקיף לרכבם בטרם התרחש אירוע ביטוחי, אשר הוביל להכרזה על הרכב כאובדן גמור. לאחר ניתוח הראיות והעדויות, מצא בית המשפט כי חברת הביטוח (הנתבעת מס' 1) לא קיבלה את המסמכים הדרושים להנפקת פוליסת ביטוח המכסה את הנזק המדובר. התובעים לא הצליחו להוכיח כי משרד החיתום קיבל את המסמכים הנדרשים במועד. טענתו של סוכן הביטוח כי העביר את כל הניירת הנדרשת למשרד החיתום לא הייתה משכנעת. לפיכך, לא נוצרו יחסים חוזיים בין התובעים לבין הנתבעת מס' 1. עוד טענו התובעים כי סוכן הביטוח (הנתבע מס' 2) היה סוכן חברת הביטוח ועל כן די היה בחתימת התובעים על המסמכים הנדרשים כדי לבסס כיסוי. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, שכן התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם. גם התביעה נגד הנתבעת מס' 3, סוכנות ביטוח, נדחתה מאחר שהתובעים לא הוכיחו כל רשלנות או עילה משפטית לעילת תביעתם. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת התובע מס' 2 כנגד הנתבע מס' 2, שכן הראיות לא תמכו בבעלותו הנטענת ברכב, ואף לא התקיימו יחסים חוזיים ביניהם. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת מס' 1 כנגד הנתבעת מס' 2. נמצא כי סוכן הביטוח פעל ברשלנות ובניגוד להוראות משרד החיתום. מעשיו הובילו לכך שמצבם של התובעים אינו מבוטח וגרם להם לנזק כספי. לפיכך, הנתבעת מס' 2 נשאה באחריות לנזקי התובע, אשר הוערכו בסך של 20,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. בסופו של דבר, התביעה נגד הנתבעים מס' 1 ו-3 נדחתה, ואילו תביעת התובע מס' 1 נגד הנתבעת מס' 2 התקבלה. הנתבעת מס' 2 חויבה לפצות את התובעת מס' 1 בגין הנזקים, ושני הצדדים חויבו בהוצאות משפט.