ת"פ 2029/06

תקציר

במסגרת הסדר טיעון הורשע הנאשם בתקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380+382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. האישום נבע מאירוע בו תקף הנאשם, יחד עם קטין נוסף, את המתלונן, והנאשם דחף את המתלונן. בית המשפט שקל את טענות התביעה וההגנה בנוגע לגזר דינו של הנאשם. התביעה טענה להרשעה על בסיס חוסר אחריותו של הנאשם למעשיו, ואילו ההגנה ביקשה הקלה בעונשו בשל גילו של הנאשם, היעדר עבר פלילי והודאה באשמה. בית המשפט, בהפעילו את שיקול דעתו, הרשיע את הנאשם, בהתחשב באינטרס הציבורי ובהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות אי הרשעה. השופט, בהתייחסו לפסיקה קודמת, הכיר בכך שהימנעות מהרשעה ראויה בתנאים נדירים שבהם ההרשעה תפגע באופן משמעותי בשיקום הנאשם וכאשר העבירה שבוצעה מאפשרת הקלה מבלי לפגוע באינטרס הציבורי. בית המשפט לא השתכנע כי נסיבותיו של הנאשם מצדיקות הימנעות מהרשעה, מה גם שהוא בעל עבר פלילי קודם ואינו מגלה עניין בשיקום. במקום זאת, הרשיע השופט את הנאשם, בהתחשב בהסדר הטיעון, בחומרת העבירה ובצורך בהרתעה. גזר הדין כלל חמישה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 1,000 שקל והתחייבות כספית של 1500 שקל להימנע מביצוע עבירות אלימות במשך שלוש שנים. עוד ציין השופט כי אלמלא הסדר הטיעון, העונש היה חמור יותר.