ב"ל 77095-05-23

תקציר

בפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים תביעה במסגרתה טוען התובע, אחמד מסרי, לפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה. הסוגיה המרכזית העומדת להכרעה בשלב זה היא האם ביסס התובע תשתית עובדתית מספקת לבחינת טענותיו על פי תורה זו. **רקע עובדתי:** התובע, יליד 2002, עבד בניקיון במחלקת פתולוגיה בבית חולים הדסה במשך כחצי שנה, מיוני 2021 עד ינואר 2022. תקופת עבודתו חפפה לתקופת מגפת הקורונה, במהלכה עבד כשהוא לובש מסיכה וכפפות. לטענתו, הוא סובל מקוצר נשימה ושיעול. הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע מעשן. **טענת המיקרוטראומה וחשיפה לחומרים מסוכנים:** התובע טוען כי נחשף לחומרים שונים, בעיקר לפורמלין, במסגרת עבודתו, וכי חשיפה זו מהווה עילה לתורת המיקרוטראומה. **המסגרת המשפטית:** 1. **תורת המיקרוטראומה:** הפסיקה הכירה בכך שתורת המיקרוטראומה יכולה לחול גם במקרים של ליקויי בריאות על רקע חשיפה לחומרים מסוכנים. יסודותיה של תורה זו כוללים קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, אשר פועלות על מקום מוגדר בגוף וגורמות לנזק מצטבר. גם בעבודה מגוונת, ניתן לאבחן תנועה חוזרת ונשנית אחת או יותר, ובלבד שיבוצעו ברצף על פני פרק זמן משמעותי. "ליקוט" ו"צבירה" של תנועות קצרות בלבד אינם מספיקים. 2. **חשיפה לחומרים מסוכנים:** לצורך קביעת פגיעה בעבודה כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים, על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי, שהליקוי הינו תוצאה של מנגנון המיקרוטראומה, וכי תנאי העבודה השפיעו בשיעור של 20% לפחות על הופעת הליקוי. נטל ההוכחה לקשר הסיבתי, בסבירות העולה על 50%, מוטל על המבוטח. 3. **מינוי מומחה רפואי:** במקרים המתאימים, מוסמך בית הדין לבחון קיומו של קשר סיבתי באמצעות חוות דעת מומחה רפואי, גם כאשר התשתית העובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים קיימת אך היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין. זאת, במיוחד כאשר קיימת חשיפה ממושכת לחומרים מזיקים, אך חסרים פרטים לגבי אופן החשיפה (סוג, הרכב, תדירות, עוצמה). עם זאת, בית הדין לא ימנה מומחה אם לא הוכח קיום סיכון בחשיפה כשלעצמו, או אם היקף החשיפה אינו בעל משמעות. **ניתוח הראיות:** בית הדין בחן את הראיות שהוצגו, לרבות תצהירי התובע ואביו, עדות מנהל המעבדה (ברוך), הודעות שנמסרו לחוקר הנתבע, וכן הודעתו של אריאל, ממונה התובע, אשר לא הובא לעדות. * **מהימנות התובע:** בית הדין קבע כי גרסת התובע אינה מהימנה. נקבע כי התובע שיקר בתצהירו לגבי היותו לא מעשן, וכן שהפריז בתיאור עוצמת הריחות מהפורמלין. שינויי גרסאותיו, והצגת טענות חדשות רק בחקירה הנגדית, אף הם פגעו במהימנותו. כמו כן, צוין כי התובע לא פנה לרופא בענייני נשימה במהלך תקופת עבודתו, אלא כחודשיים לאחר סיום העבודה, וכי הוא סבל מרגישות קודמת, מה שמקשה על קבלת טענתו כי קשיי הנשימה נגרמו בעקבות העבודה. * **חשיפה לפורמלין:** * **עבודת הניקיון:** נרשם כי עבודתו של התובע במחלקת הפתולוגיה בפועל החלה רק בשעה 9:00, ו-80% מהעבודה במחלקה מתבצעת בתוך המעבדה. החלק במעבדה בו נעשה שימוש בפורמלין מהווה רק 20% מזמן העבודה במעבדה. לפיכך, זמן החשיפה הפוטנציאלי לפורמלין בעבודות הניקיון נאמד בכ-48 דקות ביום. עם זאת, בית הדין הטיל ספק לגבי עצם החשיפה לפורמלין בזמן ניקוי המעבדה, שכן עבודה זו נעשית לרוב בשעת הפסקה, ובאופן כללי, השימוש בפורמלין מתבצע תחת מנדף ובמקומות מוגדרים. * **סגירת שקיות זבל אדומות:** נרשם כי פעולה זו דורשת זמן של כרבע שעה ביום. בית הדין הטיל ספק ביכולת לדלות מהפעולה זו תשתית מינימלית לחשיפה כלשהי לחומרים שבתוך השקית, שכן מדובר בפעולות קצרות, לא בכל יום, ואינן מהוות פרקי זמן משמעותיים. * **ריקון ג'ריקנים:** בית הדין העדיף את גרסת מנהל המעבדה, לפיה רק עובדי מעבדה מוסמכים לרוקן ג'ריקנים של פורמלין. לפיכך, סבר בית הדין כי שפיכת ג'ריקנים לכיור על ידי התובע הייתה מקרה חריג, ולא יכולה לשמש בסיס לתורת המיקרוטראומה. * **פינוי ג'ריקנים ריקים:** נקבע כי פעולה זו, גם אם היא כרוכה בריחות חומרים, מתבצעת במשך דקות ספורות, אינה מתבצעת בכל יום, ולכן אינה מהווה תשתית למיקרוטראומה. **הכרעה ראשונית והוראות לעתיד:** נוכח חוסר מהימנות גרסת התובע, והעובדה שהצליח להצביע רק על חשיפה מינימלית (אולי) לחומר מסוכן במהלך סגירת שקיות זבל, בית הדין דחה את גרסת התובע וקבע כי אין תשתית מספקת לעניין מיקרוטראומה. עם זאת, ובשים לב לפסיקה המקלה בתחום זה, ובפרט לטענת התובע לחשיפה במסגרת 45 דקות ניקוי המעבדה (למרות הספקות לגבי קיום החשיפה בפועל), בית הדין קבע כי אם התובע יעמוד על תביעתו, ימונה מומחה רפואי. אם המומחה יקבע באופן מובהק שאין קשר סיבתי בין עבודת התובע למצב ריאותיו, יחויב התובע בהוצאות. התובע נדרש להודיע בתוך שבוע אם הוא מבקש מינוי מומחה, וכן להודיע, יחד עם הנתבע, אם ברצונם להמציא חומר רפואי נוסף לתיק. **חידוש משפטי/התייחסות לחידוש:** ההחלטה מדגימה את המתח בין הדרישה לתשתית עובדתית מוצקה לבין הרצון של בית הדין שלא לדחות תביעות על סף, במיוחד בתחום הביטחון הסוציאלי. בית הדין מכיר בכך שגם כאשר קיימים פגמים בתשתית העובדתית (כגון חוסר מהימנות או הערכת זמן חשיפה מוגזמת), אך קיימת חשיפה אפשרית לחומרים מסוכנים, ניתן לשקול מינוי מומחה רפואי. הדבר משקף גישה של "בחינת הדברים לעומקם" וניסיון להגיע לחקר האמת הרפואית, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי חלוקת הסיכון (קרי, חיוב בהוצאות במקרה של קביעה חד משמעית של העדר קשר סיבתי). ההחלטה מחדדת את הקריטריונים לבחינת קשר סיבתי בתורת המיקרוטראומה, במיוחד כאשר מדובר בחשיפה לחומרים מסוכנים, תוך שימת דגש על אופי החשיפה, משכה, ומהימנות הראיות.