ס"ק 18842-10-23

תקציר

פסק הדין דן בבקשה של מלווים לנכים המועסקים על ידי חברות פרטיות לקבל החזר נוסף של הוצאות נסיעה ממדינת ישראל במצב מלחמה, כאשר התחבורה הציבורית מוגבלת או אינה זמינה. מסקנת בית הדין היא כי לא הוכח כי המדינה, המתקצבת את החברות להעסקת מלווים אלה ומשפיעה על תנאי עבודתם, אינה מקיימת יחסי עובד-מעביד עם המלווים, ולכן לא ניתן לחייבה לנהל משא ומתן או לשלם עבור ההוצאות הנוספות באופן קולקטיבי. המבקשים גם לא תיקנו את בקשתם, חרף חלוף הזמן, וביקשו ליצור זכויות כספיות חדשות ולא למצות זכויות קיימות, ועל כן לא ניתן להיעתר לבקשתם על סמך המקורות הנורמטיביים הקיימים. כמו כן, המבקשים לא הציגו ראיות מספיקות כדי להראות כי מספר רב של מלווים נדרש פתרון ספציפי ומיוחד להחזר נסיעות, והובהר כי המדינה מטפלת במקרים פרטניים באמצעות ועדת חריגים. בית המשפט מציין את רגישות הנושא ומעודד את שני הצדדים לגשת לנושא בשיח פתוח, תוך שמירה על זכותם לנקוט צעדים ארגוניים במידת הצורך. ככלל, הבקשה נדחית, וכל צד אחראי להוצאותיו, עם אפשרות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.