רע"א 9737/03

תקציר

עניינה של התביעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שאישר את החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכות, לפיה למערער, חייל לשעבר שנפגע בנפילה מרכב משוריין, אין נכות בשל פגיעה במיניסקוס בברך ימין. בתחילה היא הוכרה עם נכות זמנית של 20% בגין חוסר יציבות בברך כתוצאה מקרע ברצועה הצולבת ונזק למניסקוס. זה הופחת מאוחר יותר ל -10% עקב הקרע ברצועה בלבד, תוך השמטת הפגיעה במיניסקוס. המערער טען להכרה נפרדת בנכות במיניסקוס על סמך ממצאי MRI המצביעים על קרע. עם זאת, ועדות רפואיות שונות, לאחר בחינת ראיות קליניות, לא מצאו סימנים המצדיקים נכות נוספת במיניסקוס. ההערכה הקלינית של הוועדה הרפואית, שמשקלה כבד מול ממצאי ה-MRI, אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מדגיש כי תוצאות MRI הן חומר עזר ואינן קובעות נכות בלבד. בית המשפט ציין כי מונחים כמו "קרע במיניסקוס" אינם אמורים להשתוות באופן אוטומטי ל"נזק למניסקוס" תחת קריטריונים הדורשים פגיעה תפקודית מוכחת. בית המשפט המחוזי לא מצא מגבלות קליניות או תפקודיות הקשורות לממצאי ה-MRI, וקבע כי לא נגרם "נזק" לפי חוק הנכות. המערערת טענה כי די בממצאי MRI בלבד כדי לקבוע נכות של 10% בגין בעיות מניסקוס לפי תקנות הנכות, אך הוועדה דבקה בעמדתה בהתבסס על תוצאות הבדיקה הקלינית. בסופו של דבר, פסק דינה של הוועדה הרפואית העליונה נתפס כנתון לשיקול דעתה המקצועי, והערעור נדחה, ללא הטלת הוצאות. בהחלטה עליה הסכימו הנשיא א' ברק והשופט א' א' לוי נקבע כי המערער אינו זכאי להערכת נכות מוגברת בגין הפגיעה במיניסקוס.