ע"א 9712-12-13

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לשלוש שאלות מרכזיות הנוגעות לתביעת לשון הרע: האם המשיב אחראי לפרסומים פוגעניים ואחראי לנזקים, האם המערערים הוכיחו את נזקיהם, והאם הם זכאים לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק. בית המשפט מצא כי המשיבה אחראית בשל מעשיה בהפצת "מחקר" מפוקפק שהשמיץ את המערערים ופגע בשמם הטוב ובעסקיהם. חרף חוסר יכולתם של המערערים להביא ראיות קונקרטיות לנזק כספי, הכיר בית המשפט בקיומו של נזק שנגרם כתוצאה מפעולות לשון הרע אלה. בית המשפט פסק פיצויים סטטוטוריים בהתבסס על חוק איסור לשון הרע, וקבע כי פרסומים מרובים באמצעי התקשורת השונים מהווים עבירות נפרדות. לפיכך חויב המשיב לשלם פיצוי בסך 714,500 ₪ בגין עשר הפרות שונות. בית המשפט דחה את ערעורה הנגדי של המשיבה ואישר כי תאגידים יכולים לתבוע פיצויים בגין לשון הרע. בנוסף, קבע בית המשפט כי ניתן לתבוע פיצוי סטטוטורי גם אם לא הוכחו נזקים בפועל. פסק הדין, שנתמך על ידי המשנה לנשיא יצחק ענבר והוסכם על ידי השופטים יהודית שבח ושאול שוחט, הדגיש את חומרת הפרסומים המכפישים ואת חוסר תום הלב של המשיב, תוך שמירה על זכותם של המערערים לפיצויים סטטוטוריים.