ע"א 33646-10-16

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פסק דין בערעור ובערעור נגדי על פסק דין קודם שהורה למערערת לשלם למשיב סכום כסף מסוים עבור שירותי פרסום שניתנו. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה, הורה למערערת לשלם למשיב 4,158 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין, שהסתכמו ב-1,755 ₪. הפרסומים המדוברים נעשו בחודשים ינואר-מאי 2014, ולטענת המערערת, המשיב היה מחויב חוזית לקבל אישור אישי לכל אחד מהם. מאחר שהמשיב לא יכול היה להביא ראיות לאישור כאמור, טען המערער כי המשיב אינו זכאי לסכום הנתבע. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, בקובעו כי בא כוח המערערת אישר את הפרסומים המדוברים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענת המערערת כי יש לדחות את התביעה מחמת היעדר אישור אישי אינה תקפה, שכן לא הוזכרה דרישה זו בהודעותיה הקודמות של המערערת. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את חישובי המשיב לגבי הסכום הנתבע ובמקום זאת פסק סכום נמוך יותר למשיב. בית המשפט אף העיר מספר הערות ביקורתיות על אופיו של המערער, וקבע כי הוא אינו נראה כ"אדם העומד במילתו ומכבד את דבריו". בערעורו חלק המערער על אפיונו של בית משפט קמא וטען כי יש לדחות את תביעת המשיב מאחר שלא הוכיחו די הצורך את חישוביהם לגבי הסכום המגיע להם. בערעור שכנגד טען המשיב כי קביעתו של בית משפט קמא כי היה עליהם לקבל אישור מראש ובכתב לפרסומים אינה נכונה, וכי ניתן היה לתת את האישור בעל פה. ערכאת הערעור פסקה לטובת המערער. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי המשיב לא נזקק לאישורו האישי של המערער וכי די באישור בא כוחו. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי בית משפט קמא העביר למעשה את נטל ההוכחה למערערת בדבר חישוב הסכום המגיע לה, וכי המשיב לא הוכיח די הצורך את טענתו. עוד קבעה ערכאת הערעור כי אפיונו הקשה של בית משפט קמא את המערער אינו מוצדק ואינו מעוגן באופן מהותי בראיות שהוצגו. לפיכך, פסק הדין המקורי נדחה, הערעור שכנגד נדחה, והמשיב חויב לשלם למערערת הוצאות בסך 6,000 ₪ בתוך 30 יום.