בע"מ 3440/19

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך על ירושת אישה שנפטרה בשנת 2015, בין שתי בנותיה, המבקשת והמשיב. המבקשת הגישה בקשה לצו קיום צוואה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, מה שהוביל אותה לערער לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי נעתר חלקית לבקשת המבקשת, הורה על עיכוב העברת הזכויות בדירה אך דחה את עיכוב הביצוע לעניין הרכיב הכספי בעיזבון. לאחר מכן עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה "לשקול מחדש" החלטה זו, שגם היא נדחתה. ערעורו הבא של המבקש לבית המשפט העליון מנסה לערער על החלטות בית המשפט המחוזי בעניין עיכוב הביצוע החלקי. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קבע כי יש לדחות את בקשות רשות הערעור מבלי לשמוע כלל את תגובת המשיב, בנימוק של הצורך באיפוק בקבלת ערעורים אלה והדרישה למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לצד. השופט הדגיש כי האינטרסים של המבקש כבר מוגנים דיים על ידי עיכוב הביצוע החלקי שהורה עליו בית המשפט המחוזי. עוד ציינו, כי המבקשת לא הוכיחה סיכויי הצלחה בערעור או מאזן נוחות לטובתה, שהם תנאים מוקדמים לעיכוב ביצוע. זאת ועוד, השופט הביע הסתייגות מהתערבות בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, מה גם שהם נתמכים בחוות דעת מומחה. בהתחשב בעיכוב הביצוע החלקי שכבר קיים ובפוטנציאל הפגיעה במשיב, הגיע השופט למסקנה כי בקשתו של המבקש אינה עומדת בקריטריונים להארכה נוספת. פסק הדין, אם כן, מחזק את קביעותיה של הערכאה הנמוכה יותר ומותיר את עיכוב הביצוע החלקי, תוך השארת טענותיו הנוספות של המבקש ללא פגע.