ת"א 175202/02

תקציר

המחלוקת היא האם התובעת, חברת שליחויות, היא מוטבת בעלת זכות לתבוע את הנתבעים, מבטחי הקורקינטים שלה, לפי החוק לתיקון עוולות אזרחיות. התובעת מעסיקה שליחים הרוכבים על קורקינטים ומבוטחים על ידי הנתבעים. לעיתים, השליחים נפגעים בתאונות דרכים ומקבלים פיצוי מהמוסד לביטוח לאומי בתקופת החלמתם, ואילו המל"ל דורש תשלום עבור תשעת ימי הפגיעה הראשונים, בהם נושא בדרך כלל המעסיק. התובע מבקש לקבל בחזרה תשלומים אלה מהנתבעים על פי חוק גמלת נזקי גוף. הנתבעים טוענים כי התובע אינו נהנה כהגדרתו בחוק, וכי המל"ל הוא הנהנה בפועל. עוד הם טוענים כי זכותו של התובע לפיצוי תלויה בזכות המל"ל לסוברוגציה, מה שאין כן כאן. עם זאת, השופט פוסק לטובת התובע וקובע כי חוק גמלת נזקי גוף מוסיף לזכותו של התובע לתבוע תגמולים לפי חוקים אחרים, לרבות חוק הביטוח הלאומי. השופטת מדגישה כי אין להחמיר את מצבה של התובעת משום שהיא שילמה לעובדים באמצעות המל"ל; תחת זאת, זכותו של התובע, כמוטב, לתבוע פיצויים מהנתבעים בגין דמי הפגיעה ששולמו לעובדיו, בעקיפין באמצעות המל"ל או בדרך אחרת. יתרה מכך, השופטת מסבירה כי תביעת התובע אינה תביעת סוברוגציה אלא תביעת תחלוף עצמאית לפי חוק גמלת נזקי גוף. המל"ל אינו מעורב בתהליך זה, ולכן אין לראות בזכות התביעה המחאת חיובים. בסופו של דבר, השופט מגיע למסקנה כי לתובע, כמוטב, יש זכות תביעה נגד הנתבעים ויש לסווגו כ"נהנה" על פי החוק. ההחלטה סוללת את הדרך להמשך המשפט לקבוע את גובה הנזק המדויק שחבו הנתבעים לתובע.