ב"ל 29745-06-21

תקציר

התובע, מזכירה בגמלאות שעבדה בחברת החשמל, הגישה תביעה נגד הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, להכרה בפציעתו בידו כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. התובע טען כי עבודתו המשרדית, שכללה הקלדה יומיומית נרחבת, גרמה לו לתסמונת התעלה הקרפלית. עם זאת, הנתבעת דחתה טענה זו וטענה כי לא הוכח קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין מחלתו. הנתבעת טענה כי עבודתה של התובעת הייתה מגוונת ואינה כרוכה בתנועות חוזרות ונשנות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ושמע עדויות מהתובע וממנהליו לשעבר, מר פנחס שוורץ ומר חיים גבאי. התובע טען כי עבד בממוצע 10-11 שעות ביום, והשקיע 7.3 שעות בעבודת מחשב, כולל הקלדה. עם זאת, בית המשפט מצא כי תיאורו של התובע את עבודתו היה מוגזם וכי עבודת ההקלדה שלו לא הייתה רציפה או זהה אלא רציפה ולסירוגין. יתר על כן, בית המשפט ציין כי תסמונת התעלה הקרפלית של התובע פגעה בשתי ידיו, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם אופי עבודתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח אינספור פגיעות קלות כתוצאה מתנועות הקלדה חוזרות ונשנות ומתמשכות. לפיכך, בהתבסס על הוראות החוק ומקרים קודמים, החליטה השופטת לדחות את התביעה, שכן התובע לא עמד בקריטריונים להכרה בפציעתו כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.