רע"פ 4270/03

תקציר

תנובה בע"מ מפעילה מרכז הפצה בפתח תקווה ומשתמשת במתקן שטיפת משאיות באתר אך ורק עבור כלי הרכב שלה. הסוגיה המשפטית העיקרית היא האם נדרש רישיון עסק נפרד למתקן השטיפה לפי חוק רישוי עסקים. המתקן, אף שהוא חלק ממרכז החלוקה, נמצא על ידי פקחי העירייה כפועל ללא רישיון לעסק הטעון רישיון, בהתאם לסעיפים 4 ו-14(א) לחוק האמור. בתחילה קבע בית משפט השלום כי שטיפת הרכב, שאינה עסק עצמאי ואינה משרתת לקוחות חיצוניים או למטרות רווח, אינה דורשת רישיון נפרד. עם זאת, בערעור הדעות היו מגוונות, והרוב בבית המשפט המחוזי קבע כי למרות שפעילות השטיפה זקוקה בדרך כלל לרישוי, המתקן אינו מסחרי ומהווה חלק בלתי נפרד מפעילותה של תנובה. הם הציעו כי פיקוח רגולטורי יכול להתרחש באמצעות הרישיון הקיים למרכז ההפצה על ידי הוספת תנאים ספציפיים בו. עם זאת, השופט המר חלק על כך, והדגיש כי מתקן השטיפה הוא בעל אופי מסחרי הדורש רישוי עצמאי. בסופו של דבר, כאשר הוגש לבית משפט גבוה יותר, נקבע כי למרות שילובו של המתקן במרכז החלוקה, הוא אכן מהווה עסק בפני עצמו בשל ייעודו הספציפי ומאפייניו. החוק מחייב רישוי נפרד, במיוחד כאשר משרדי ממשלה שונים מפקחים על חששות רגולטוריים שונים; בריאות הציבור ואיכות הסביבה מנוהלות על ידי משרדי ממשלה שונים בישראל. בכך בוטל פסק דינו הקודם של בית המשפט המחוזי, שחיזק את הדרישה מתנובה לקבלת רישיון עסק עצמאי למכון השטיפה. התיק הוחזר לערכאה נמוכה יותר לצורך דיון בעונשים, תוך הסכמה בין השופטים כי על תנובה להקפיד על תקנות הרישוי הקבועות בצו רישוי עסקים.