ת"א 74728-11-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים אם היו כאלה, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה להפקדת ערובה להוצאות** **רקע כללי:** ההחלטה עוסקת בבקשתם של הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "המבקשים") לחייב את התובע, יצחק אלישאקוב (להלן: "התובע"), להפקיד ערובה כספית להבטחת הוצאותיהם בניהול ההליך המשפטי. התביעה עוסקת ב"ביטול משכונות, תביעה לביטול הסכם מכר סמוי, ביטול משכנתא, ביטול הערת אזהרה, חוזים, תום לב, עונשין, שיבוש עשיית משפט..." וסעדים נוספים הקשורים לכאורה להסכם הלוואה מיום 23.3.2014. **עקרונות משפטיים רלוונטיים:** 1. **סמכות בית המשפט לחייב בהפקדת ערובה:** סמכות זו מעוגנת בתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"). סעיף קטן (א) לתקנה קובע כי "בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע". סעיף קטן (ב) קובע כי "לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה". 2. **תכלית התקנה:** תכליתה המרכזית של תקנה זו היא להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד במקרים בהם סיכויי התביעה נראים קלושים, או כאשר קיים חשש מפני הגשת תביעות סרק, וכן להבטיח שהנתבע לא יישאר ללא יכולת גבייה של הוצאות שנפסקו לטובתו. 3. **זכות הגישה לערכאות לעומת אינטרס הנתבע:** בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע, המהווה זכות בעלת אופי חוקתי, לבין זכויות הנתבעים, הכוללות הגנה מפני חסרון כיס, הטרדה, אובדן זמן, והבטחת יכולתם לממש גביית הוצאות. איזון זה כולל גם את האינטרס הציבורי בשימוש יעיל וראוי בזמן השיפוטי, כאמור בתקנה 5 לתקנות. 4. **ברירת המחדל לגבי תובע בשר ודם:** הפסיקה קובעת כי ברירת המחדל היא שתובע שהוא אדם פרטי ("בשר ודם") לא יחויב בהפקדת ערובה, זאת על מנת לצמצם את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות. הפעלת הסמכות לחייב בהפקדת ערובה נחשבת חריגה ותתבצע במקרים מיוחדים בלבד. 5. **שיקולים בהפעלת הסמכות:** הפסיקה והספרות המשפטית הצביעו על מספר שיקולים מרכזיים בהפעלת הסמכות, ובהם: * **סיכויי התביעה:** קלושים או תביעת סרק. * **מצב כלכלי ירוד של התובע:** העדר יכולת כלכלית, היוצר חשש לאי-גביית הוצאות. * **תושבות חוץ:** (לא רלוונטי במקרה זה). * **אי-ציון מען בכתב התביעה:** (לא רלוונטי במקרה זה). * **התנהלות התובע:** חוסר תום לב, שימוש לרעה בהליכי בית משפט, ריבוי הליכים. * **מורכבות ההליך, זהות הצדדים, איתנותם הכלכלית, מידת תום הלב.** * **שלב ההליך:** ככל שההליך מתקדם, ייתכן שבית המשפט יכיר טוב יותר את התיק ויכול להעריך סיכויים באופן מעמיק יותר. 6. **גובה הערובה:** גם אם הוחלט לחייב בהפקדת ערובה, יש לקבוע את גובהה בסבירות ובמתינות, תוך התחשבות בהוצאות הנתבעים, בסכום התביעה, במורכבות ההליך, ובאיתנותם הכלכלית של הצדדים. **יישום הדין על עובדות המקרה:** בית המשפט מזהה במקרה זה "אחד מאותם מקרים חריגים בהם יש מקום לחייב את התובע להפקיד ערובה". נימוקי בית המשפט מבוססים על מגוון שיקולים, אשר משקלם המצטבר מוביל להחלטה לחייב בהפקדת ערובה: 1. **ריבוי הליכים ושימוש לרעה בהליכי משפט:** בית המשפט מציין כי התובע פתח כנגד הנתבעים 17 תביעות בערכאות שונות סביב אותו עניין. כמו כן, מצוינים הליכים קודמים רבים (ת"א 4779-12-15, ת"א 35264-01-17, ת"א 55047-11-17, ת"א 57335-09-23, ת"א 53666-11-23, ות"א 40397-07-25) אשר בהם עלו טענות דומות או זהות, ורבים מהם נדחו או נמחקו. בית המשפט מצטט את השופטת קצבוי, אשר קבעה כי "התובע עושה שימוש יתר בערכאות השיפוטיות השונות, מתעלם מקביעות שיפוטיות קודמות ומכביר בהליכים משפטיים". הדבר מצביע על חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט, הנוגד את האינטרס הציבורי. 2. **התעלמות מהכרעות שיפוטיות קודמות:** בית המשפט מדגיש במיוחד את פסק דינו של השופט הס (בתיק ת"א 57335-09-23 ות"א 53666-11-23), אשר הורה במפורש כי התובע רשאי להגיש תביעה חדשה אך ורק בגין טענות שאינן נוגעות לתוקף הסכמי ההלוואה, ושלא כנגד הנתבעת 1. ההחלטה הנוכחית מצביעה על כך שהתביעה הנוכחית, כנגד הנתבעת 1, וכן הטענות שהועלו בה (לגבי אי-חוקיות ההסכם, זיוף חתימות, ועוד), לכאורה נוגדות את הוראות פסק הדין הנ"ל. התעלמות מהוראות שיפוטיות מהווה שיקול משמעותי לחומרה. 3. **סיכויי תביעה קלושים:** בית המשפט מציין את דחייתן של תביעות קודמות, אשר עסקו בנושאים דומים, חלקן על הסף. כמו כן, נזכר כי בקשות לחיוב בערובה ביחס לנתבעים אחרים בתיק זה (3, 4, 5) הביאו למחיקת התביעות כנגדם עקב אי-הפקדת הערובה. אף שבשלב זה בית המשפט אינו נדרש להעריך באופן מלא ומעמיק את סיכויי התביעה, העובדה שטענות דומות נדחו במספר הזדמנויות, וכי פסק דין מפורש הגביל את יכולת העלאת טענות מסוימות, מרמזת על כך שסיכויי ההצלחה של התובע אינם גבוהים. 4. **חשש לאי-גביית הוצאות:** התובע עצמו הודה במסגרת בקשה לפטור מאגרה כי הוא סובל ממצוקה כלכלית. הדבר, בשילוב עם העובדה שהתובע לא הראה ששילם הוצאות שנפסקו נגדו בעבר, מחזק את חששם של הנתבעים, ושל בית המשפט, כי אם התביעה תידחה, לא יהיה באפשרותם לגבות את הוצאותיהם. בית המשפט מבהיר כי "העדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק". 5. **גובה הערובה:** בית המשפט קבע סכום של 30,000 ₪, כפי שנקבע ביחס לנתבעים אחרים בתיק. קביעה זו נועדה להבטיח את הוצאותיהם של הנתבעים 1 ו-2, תוך איזון עם זכות הגישה לערכאות של התובע. **חידושים או דגשים מיוחדים:** * **התייחסות מפורשת להגבלת טענות בפסק דין קודם:** בית המשפט מייחס חשיבות מכרעת לפסק הדין שניתן על ידי השופט הס, אשר הגביל באופן ברור את הטענות שניתן להעלות בתביעות עתידיות. ההחלטה מבליטה את התנהלות התובע, אשר לכאורה התעלם מהגבלה זו, כשיקול מרכזי במתן הצו להפקדת ערובה. הדבר מדגיש את חשיבות כיבוד החלטות שיפוטיות קודמות ואת התפקיד שבית המשפט רואה באיסור על "גלגול" טענות שכבר נדונו או נדחו. * **הדגשת השיקול הציבורי:** בית המשפט משלב בתמהיל השיקולים את האינטרס הציבורי בשימוש יעיל וראוי במשאבי בית המשפט. ריבוי ההליכים של התובע, אשר רבים מהם נדחו או נמחקו, מצביע על בזבוז משאבים שיפוטיים, דבר שיש לו השלכה על כלל המתדיינים. **השלכות ההחלטה:** * **חיוב בהפקדה:** התובע מחויב להפקיד סך של 30,000 ₪ כערובה או להציג ערבות בנקאית, וכן לשלם הוצאות בקשה בסך 3,000 ₪. * **השלכות אי-הפקדה:** אם התובע לא יפקיד את הסכומים הנדרשים במלואם ובמועד, התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 תימחק. * **התקדמות ההליך:** לאחר הפקדת הערובה, בית המשפט ידון בבקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף. **סיכום:** החלטת בית המשפט משקפת יישום מדוקדק של העקרונות המשפטיים בנוגע להפקדת ערובה, תוך התחשבות מיוחדת בריבוי ההליכים, בהתעלמות לכאורה מהוראות שיפוטיות קודמות, ובחשש לאי-גביית הוצאות עקב מצבו הכלכלי של התובע. בית המשפט פועל לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין הגנה על אינטרס הנתבעים והאינטרס הציבורי, ומגיע למסקנה כי במקרה זה, קיומה של ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים הוא הכרחי.