ק"ג 1482-04-19

תקציר

המקרה נסוב סביב הבעלות על כספים שהופקדו בקרן השתלמות על ידי חבר קיבוץ והאם כספים אלה צריכים לעבור בירושה ליורשו של החבר או להיות שייכים לקרן המילואים של הקיבוץ. בית המשפט בחן את החוקים, התקנות והתקנון הרלוונטיים לקיבוצים שיתופיים, המדגישים סולידריות, שיתוף ושוויון במשאבים כלכליים. הכספים המדוברים הופקדו על ידי הקיבוץ עבור חבריו, לרבות הנפטרים, ונועדו לשמש מכשיר חיסכון לכל חברי הקיבוץ, ולא קשורים לעבודתו או לוותק של החבר. תקנון הקיבוץ ותקנון קרן המילואים, יחד עם ההסכמים עליהם חתם המנוח, שמרו על עקרון הפעולה לטובת הכלל ולשוויון. בית המשפט קבע כי הכספים שהופרשו עבור המנוח היו חלק מקרן המילואים ולא מכספו האישי של החבר. זאת ועוד, התובעת, שהייתה היורשת, לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת טענתה כי מונתה כמוטבת היחידה בקרן. בית המשפט קבע כי הכספים אינם חלק מעיזבון החבר ולפיכך דחה את תביעת התובע. במקום זאת, הכספים שייכים לקרן המילואים של הקיבוץ. התובע חויב לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דינו של הנתבע השני.