רע"פ 3780/09

תקציר

ניתוח משפטי של הפסיקה בנושא משיכת כתב אישום וסוגיות פרוצדורליות נלוות תיק זה מספק חקירה מקיפה של עקרונות משפטיים פרוצדורליים ומהותיים הקשורים לביטול כתב אישום, זכויות הצדדים המעורבים ומעמדם המשפטי של הקורבנות בהליכי משפט פלילי. I. פירוט ההקשר הפרוצדורלי והעקרונות הסטנדרטיים A. זכות התובע לחזור בו מכתבי אישום המקרה מדגיש את סמכות התביעה לבטל באופן חד צדדי כתב אישום, עיקרון המושרש בסמכויות שיקול הדעת שהוענקו לתביעה. הכרתו של בית המשפט המחוזי כי נסיגת התביעה לפני הקראת כתב האישום אינה מותירה לבית המשפט שיקול דעת למנוע נסיגה כזו עולה בקנה אחד עם הדוקטרינה המשפטית המקובלת המדגישה את עצמאות התביעה. שיקול דעת זה מקבל משנה חיזוק מהוראות החוק – ובפרט סעיפים 93 ו-94(א) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 – המסמיכות את התביעה להפסיק את ההליך הפלילי לפני תחילת המשפט. ב. שיקול דעתו של בית המשפט ומגבלות פרוצדורליות קביעת בית המשפט כי אין באפשרותו להתערב בהחלטת התביעה לחזור בה מכתב אישום לפני הדיון בבית המשפט עולה בקנה אחד עם העיקרון לפיו לבתי המשפט אין בדרך כלל סמכות להתנגד לשיקול הדעת של התביעה בעניין זה. היעדר כל דרישה סטטוטורית או פרוצדורלית לאישור בית המשפט לנסיגה כזו מדגיש את חשיבות עצמאות התביעה בהליכים פליליים. ב. אופי היישוב וסיווגו א. הבחנה מהסדר טיעון הניתוח מבהיר כי ההסדר במקרה זה אינו מהווה הסדר טיעון, בעיקר משום שהוא נעדר את היסודות של הודאת נאשם או הפחתת אישום הקשורים בדרך כלל להסדרי טיעון (כהגדרתם בע"א 1958/98 פשע נ' מדינת ישראל). במקום זאת, מדובר בסגירת הליכים ללא הודאה או הפחתה, הדומה יותר להפסקה מרצון של הליכים פליליים. להבחנה זו יש השלכות פרוצדורליות משמעותיות, ובראשן העובדה שאישור בית המשפט – שלעתים קרובות נדרש בעסקאות טיעון – אינו נדרש כאן. ב. השפעת הסדר הפשרה על זכויות משפטיות ופרוצדורליות אופיו של הסדר הפשרה כהסכם בין התובע לנאשמים, המביא להפסקת ההליכים, משנה את הדינמיקה האופיינית להליך המשפט. מאחר שלא היה מדובר בהודאה או בהפחתה, הסדר הפשרה אינו עולה כדי הסדר טיעון, ולכן הדרישה הרגילה לאישור שיפוטי אינה חלה. ג. זכויות נפגעי עבירה ומעמדם א. תחולת חוק זכויות נפגעי עבירה בית המשפט בוחן האם המבקשים – הבעלים והערבים של החברות – זכאים להיפגע לפי חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001. עמדת בית המשפט היא כי על פי אופי העבירה הנטענת - מעילה וזיוף - ועיתוי ההליכים, המבקשים אינם עונים על ההגדרה הסטטוטורית של נפגעי עבירה. לפיכך, אין להם מעמד להשתתף או להתנגד להליכים כנפגעים במסגרת חוק זה. ב. הכרה משפטית בזכויות הקורבנות לפני ואחרי החוק המבקשים טוענים כי זכויותיהם חורגות מהוראותיו המפורשות של החוק, ומצטטים את הפסיקה הקדם-משפטית שהכירה בזכויות מסוימות של נפגעים. תוך הכרה בכך, בית המשפט מדגיש כי הכרה משפטית ברמה הסטטוטורית היא מכרעת, וזכויות שנוסחו לפני חקיקת החוק אינן מקנות מעמד באופן אוטומטי אלא אם כן שולבו במפורש. IV. סמכות בית המשפט והיקף הערעור בית המשפט מדגיש את השימוש המועט ברשות ערעור בעניינים פרוצדורליים פליליים, העולה בקנה אחד עם העיקרון של התערבות מוגבלת בערעור. בית המשפט לא מצא שאלות משפטיות כלליות העולות מעבר למקרה המיידי, ולגופו של עניין, הוא הגיע למסקנה כי למבקשים אין מעמד וכי אפשרויות פרוצדורליות הופעלו כראוי על ידי התביעה. V. עקרונות משפטיים וחידושים שהוכחו מקרה זה מאשר מחדש עקרונות משפטיים מרכזיים: - שיקול דעת התביעה: הדגשת העצמאות וההיקף הרחב של סמכות התביעה לבטל כתבי אישום ללא אישור בית המשפט לפני קביעת המשפט. - הבחנה בין סוגי הסדרים: הבחנה ברורה בין עסקאות טיעון לבין הסדרים פרוצדורליים שאינם דורשים אישור בית משפט. - מעמדם המשפטי של הנפגעים: הבהרת הקריטריונים למעמד קורבן על פי החוק וחשיבותן של הגדרות סטטוטוריות על פני פסיקה קודמת או מעמד פרוצדורלי, ובכך גיבוש המסגרת המשפטית המסדירה את זכויות הנפגעים. - ביקורת שיפוטית מוגבלת: הדגשת העמדה השיפוטית לפיה התערבות בהחלטות התביעה, במיוחד בנוגע לביטול כתבי אישום, מוגבלת אלא אם כן קיימות הפרות סטטוטוריות או נסיבות חריגות אחרות. לסיכום, מקרה זה ממחיש את האיזון העדין בין סמכות התביעה, הפיקוח השיפוטי וזכויות הקורבנות, תוך שימת דגש על בהירות סטטוטורית ויושרה פרוצדורלית בהליכים פליליים.