ת"א 76052-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 76052-11-25. ### **ניתוח משפטי: סמכויות תיקון מרשם, התיישנות וסופיות המרשם** החלטת כבוד השופטת עירית הוד מהווה פסק דין עקרוני וחשוב בתחום דיני המקרקעין, המתמקד בפרשנות סעיפים 93 ו-95 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"), וביחס בינם לבין חוק ההתיישנות. #### **1. הבחנה מהותית בין סעיף 93 לסעיף 95 לפקודה** החדשנות המשפטית המרכזית בהחלטה נעוצה בהבחנה הדיונית והמהותית שערך בית המשפט בין שתי עילות לתיקון מרשם: * **סעיף 93 לפקודה:** עוסק בתיקון רישום שהושג במרמה או שהושמט/נרשם שלא כשורה. בית המשפט קבע כי סמכות זו **כפופה לדיני ההתיישנות**. מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד רישום הזכויות בפנקס המקרקעין לאחר השלמת הליכי ההסדר. במקרה הנדון, מאחר שהרישום נעשה בסוף שנות ה-90, התביעה מכוח סעיף זה התיישנה. * **סעיף 95 לפקודה:** עוסק בתיקון "טעות סופר או השמטת סופר". בהתבסס על דעת הרוב בפרשת *חיים שוורץ נ' דורון חדד*, קבע בית המשפט כי תביעה לתיקון המרשם מכוח סעיף זה **אינה כפופה לדיני ההתיישנות**. זהו "מסלול עוקף" המאפשר לתקן טעויות טכניות או מהותיות שנפלו בביצוע הרישום, גם בחלוף זמן רב, בכפוף לטענות של שיהוי או תקנת השוק. #### **2. דחיית החלת "חריג הגילוי המאוחר" (סעיף 8 לחוק ההתיישנות)** בית המשפט חידד את הנטל הראייתי הכבד המוטל על תובע הטוען להחלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. נקבע כי: * עצם אי-הידיעה אינה מספיקה. * כאשר המידע מצוי במרשם פומבי וגלוי, קשה לקבל טענה של "אי-ידיעה בזהירות סבירה". * העובדה שהזכויות עברו בירושה אינה מאתחלת את מרוץ ההתיישנות, שכן היורש נכנס בנעלי המוריש ("עקרון החליפות"). #### **3. מעמדם של צדדים שלישיים (בעלי דין דרושים)** החלטה זו מדגישה את עקרון "היעילות והשלמות" בהליך המשפטי (בעקבות *רע"א 1491/24 גיל גבאי*). * **צירוף כצד נחוץ:** גם אם נתבע אינו הכתובת ה"אופרטיבית" לתיקון הרישום (כמו השכנים, אלבז), צירופם הכרחי כאשר פסק הדין עלול להשפיע על זכויותיהם הקנייניות. * **אחריות הרשות (רמ"י):** בית המשפט דחה את ניסיונה של רמ"י להתנער מהתביעה בטענה שהיא "גורם פרוצדורלי" בלבד או שהאצילה סמכויות לעמידר. נקבע כי מאחר שהרשות היא הגוף הסטטוטורי המנהל את המקרקעין, היא בעלת דין דרושה שנוכחותה הכרחית לשם העברת זכויות אפקטיבית. #### **4. עיקרון סופיות המרשם מול התיקון הטכני** בית המשפט שמר על איזון עדין: מחד, הוא מכיר בכך שסעיף 95 אינו מאפשר "פתיחה מחדש" של הליכי הסדר מקרקעין (סופיות המרשם היא ערך עליון), אך מאידך, הוא מונע מצב שבו טעות רישומית ברורה ("טעות סופר" בטבלת שטחים לעומת תשריט) תנציח עוול. ההחלטה מאפשרת בירור עובדתי האם הרישום אכן משקף את ההכרעה המקורית של הגורם המוסמך, או שמדובר בסטייה טכנית שניתן לתקנה. ### **סיכום והשלכות לעתיד** החלטה זו מבהירה כי מתדיינים המבקשים לתקן מרשם מקרקעין בחלוף שנים רבות צריכים למקד את טיעוניהם ב**סעיף 95 לפקודה** (טעות סופר/טכנית) תוך ביסוס הפער בין הרישום לבין הכוונה המקורית או המצב העובדתי, שכן סעיף 93 מהווה "מוקש" התיישנותי שקשה לצלוח. כמו כן, היא מציבה רף גבוה להוכחת חוסר ידיעה במקרקעין מוסדרים.