ע"א 974/91

תקציר

עניינן של המערערות עמיד, חברה קבלנית לבניין בע"מ ופנינת חן רחובות (1973) בע"מ, אשר תבעו פיצוי בגין ירידה באחוזי הבנייה המותרים בחלקתן עקב שינוי מתכנית בניין עיר ראשונה לשנייה. הם טענו כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא מינה מומחה בלתי תלוי, והצביע על שילומם המוקדם יותר של היטל השבחה לפי התכנית הראשונה כעילה לפיצוי לפי השפעותיה המזיקות של התכנית השנייה. בית המשפט העליון קבע כי בית משפט אינו מחויב למנות מומחה אם הוא יכול להגיע להחלטה על סמך חוות דעת מומחים קיימות. במקרה זה, בית המשפט הסתמך בחלקו על חוות דעתם של שני המומחים, אשר הסכימו על מספר נקודות מרכזיות, אם כי היו חלוקות לגבי שיטות הערכה ספציפיות. בית המשפט מצא כי שווי החלקה ירד מ-202,500 דולר ל-186,750 דולר, ירידה של 15,750 דולר או פחות מ-10% מערך הקרקע, שבתחילה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כבלתי ניתנת לפיצוי. עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש כי שיקולי צדק הם מכריעים וצריכים לאפשר פיצוי, למרות שהירידה היא סבירה ונמוכה מ-10%. בית המשפט התייחס לסעיף 200 לחוק התכנון והבניה, הדגיש כי יש לפרש את חריגיו בצמצום, והדגיש את חשיבותו של פיצוי צודק בגין פגיעה בזכות קניין, המגובה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בהתחשב בכך שהמערערים שילמו מס השבחה בתחילה, החליט בית המשפט כי הפיצוי מוצדק. כתוצאה מכך, הפך בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט בערכאה נמוכה יותר, ופסק 15,750 דולר בתוספת ריבית מיום 27.1.91 ועד למועד התשלום, בצירוף הוצאות נוספות למערערים. השופטים שטרסברג-כהן וביניש הסכימו עם פסק דינה של השופטת אור.