ס"ע 54860-01-12

תקציר

המקרה דן בחוק שעות עבודה ומנוחה ותחולתו על העסקת רופאים בתפקיד. התובעים, רופאים מתמחים, טענו כי החוק והיתריו הופרו בהעסקתם, שכללה עד 26 שעות עבודה כולל שעות כוננות. לטענתם, התיקון להיתר נעשה ללא סמכות, אינו מידתי ופוגע בזכויותיהם החוקתיות. מנגד, הנתבעות ובהן מדינת ישראל, שירותי בריאות כללית וההסתדרות הרפואית טענו כי החוק חל ואושרר בהסכם קיבוצי. עוד טענו כי ההיתר נעשה באופן סביר ואינו פוגע בזכויות חוקתיות כלשהן. בית המשפט דן תחילה בתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה ומוצא כי הוא חל על העסקת רופאים. לאחר מכן היא עוברת לדון בתיקון להיתר ומוצאת שהוא נעשה באופן סביר, ולשר הייתה סמכות לבצע תיקון כזה. למרות שבית המשפט מצדד בנתבעים ברוב התביעות, הוא מוצא כי ההיתר פסול בשל התעלמות מוחלטת מזכותם של הרופאים לישון במהלך המשמרת שלהם, היוצרת מצב בלתי סביר. פסק הדין מדגיש את חשיבות השינה ואת זכות היסוד לה, וההתעלמות המוחלטת מזכות זו בהיתר נתפסת כבלתי מידתית. בית המשפט משעה את ביטול ההיתר למשך 18 חודשים כדי לתת לשר שהות לתקן אותו ולכלול את הזכות לישון במשמרות. לבסוף, בהתחשב בכך שלשני הצדדים היו טיעונים תקפים, בית המשפט מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו.