רע"א 496/22

תקציר

במקרה משפטי זה, בית המשפט מתייחס לסוגיית ניכוי תגמולי המל"ל מפיצויים שנפסקו לנפגע לאחר תאונת דרכים. המקרה נסוב סביב השאלה האם יש לנכות הטבות אלה גם כאשר מומחה שמונה על ידי בית המשפט מוצא כי לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה, למרות שהמל"ל מכיר בנכות לצורך קצבת נכות כללית. בית המשפט גורס כי מטרת הפיצוי היא להימנע מתשלום יתר ולהבטיח שהנפגע לא יקבל פיצוי מופרז. ההחלטה מתיישבת עם פסיקות קודמות, כגון פרשת עמר, שם נקבע כי יש לנכות רק טובות הנאה הקשורות סיבתית לתאונה. למרות הפער בין הערכות המל"ל לבין קביעות בית המשפט, אם המל"ל משלם בגין נכות המיוחסת לתאונה, יש לנכות אותו מהפיצוי שנפסק, אלא אם כן בית המשפט חולק על הקשר הסיבתי. בית המשפט מוסיף ומבהיר את שיטת חישוב הניכויים, תוך הדגשת הצורך בחלוקה הוגנת של האחריות הכספית בין החייב לבין המל"ל. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את הערעור, ומאשר את החלטת בית המשפט המחוזי לנכות את תגמולי המל"ל, שכן המבקש הכיר בקשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות. פסק הדין ניתן פה אחד, כאשר השופטים עמית ומינץ מסכימים עם פסק דינו של השופט וילנר.