ת"א 1912/07

תקציר

החברה לפיתוח חוף אילת תבעה את המכון לחקר ההנדסה הימית ואת מוסד הטכניון למחקר ופיתוח על נזקים בסך 25 מיליון שקל, בטענה כי רשלנותם במתן חוות דעת וייעוץ במהלך הקמת לגונה מלאכותית באילת גרמה לכך שהלגונה הפכה למאגר עכור ודוחה במקום אטרקציה תיירותית. הנתבעים הכחישו את הטענות והגישו הודעות צד ג' נגד גורמים אחרים המעורבים בפרויקט. לאחר הליך הוכחות ארוך, מצא בית המשפט את הנתבעים אחראים באופן חלקי בלבד לכישלון הלגונה, כאשר עיקר האשמה מוטלת על התובע ועל גורמים נוספים. התובע קיבל הצעות לפתרון בעיות הלגונה אך לא יישם אותן. בית המשפט קבע כי הנתבעים, כגופים מייעצים, היו צריכים לוודא שהתובע מודע לצורך במשטר מים נקי מזיהום, ולהמליץ על תוכנית ניטור. הימנעותם מכך הטילה עליהם 15% אחריות לנזק. התובע וגורמים נוספים, שהמשיכו להזרים שפכים וחומרי הזנה ללגונה, נשאו ב-85% מהאשמה. הלגונה לא הייתה אובדן מוחלט וניתן היה לשקמה, אך התובע לא ניסה לצמצם את הנזק. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 1.5 מיליון ₪, ביחד ולחוד, מהנתבעים, לצד 70,000 ₪ הוצאות משפט.