בג"צ 313/67

תקציר

פסק הדין מתייחס להרכב המועצות הדתיות בישראל ולסמכותו של שר הדתות בקביעת הרכבן. החוק קובע כי מועצות אלה צריכות לייצג את הגופים השונים המעוניינים בשירותי דת, עם חברים המוצעים על ידי השר, הרשות המקומית והרבנות המקומית. עותר מטעם מפלגת גח"ל ערער על הרכב המועצה הדתית ירושלים, בטענה כי היא מעדיפה באופן לא פרופורציונלי מפלגות דתיות. בג"ץ פסק לטובת העותר. פסק הדין הדגיש כי אין להשתמש בסמכות מנהלית לטובת אינטרסים מפלגתיים. בית המשפט קבע כי בחירתו של השר, שהעדיף מאוד את המפלגות הדתיות, לא הייתה מוצדקת, שכן הדת אינה מונופול של מפלגה אחת. גח"ל, שקיבלה כ-20% מהקולות בבחירות המוניציפליות, הייתה בתת-ייצוג במועצה. השופטים קבעו כי על השר למנות חברים שימלאו את המקומות הפנויים, בהם לפחות אחד ממפלגת גח"ל, ובכך הפכו את הצו לסופי. השופט לנדוי, שנאבק בתחילה בהחלטה, הסכים בסופו של דבר, שכן המציאות הנוכחית אינה מתיישבת עם כוונת המחוקק שעמדה מאחורי הקמת המועצות הדתיות. בית המשפט הורה לשר לשלם הוצאות לעותר והורה על ביצוע הצו. מקרה זה מחזק את עקרון הייצוג במועצות הדתיות ומחזק את תפקידם של בתי המשפט בהבטחת ההגינות בהרכבן.