עמ"ש 13518-07-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא שקבע כי המערער הוא אביו של הקטין. פסק הדין מדגיש כי הוריו וילדיו של אדם הם חלק בלתי נפרד מזהותו, ולכן זכותו של הקטין לדעת מיהו אביו. בדיקה גנטית מוכרת כדרך החד משמעית ביותר לקבוע אבהות, ובית המשפט יכול להסיק מסקנות חיוביות מסירוב לעבור בדיקה כזו. המערער קיים יחסים אינטימיים עם המשיב בתקופה הקריטית לתפיסת הקטין וסירב לעבור בדיקה גנטית. בית המשפט מצא כי סירוב זה מעלה סבירות סבירה כי המערער הוא אכן האב. יתר על כן, התכתבויות מסרונים וצילומים בין המערער למשיב תומכים במסקנת האבהות. פסק הדין מתייחס גם לבקשת המערערת לבחון מחדש את הליך האבהות הקודם של המשיב, ומסביר כי מאחר שבדיקה גנטית באותו מקרה שללה את בעלה של המשיבה כאב, הרי שהמקרה הנוכחי צריך להתמקד באבהותו הנטענת של המערערת. הערעור נדחה, ופסק דינו של בית משפט קמא עומד בעינו, אך למערער עומדת האפשרות להימנע מפסק הדין על ידי ביצוע בדיקה גנטית והצגת תוצאות המוכיחות כי אינו האב. המערער יישא בהוצאות המשיב, אשר ייקבעו על סמך הסכמתו למבחן. פסק הדין נועד לשמור על זכותו של הקטין לבסס את אבהותו.